[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורן שצקטש
/
ציפור

כשהייתי ילד קטן סיפרתי לאימי שיש לי ציפור קטנה בפנים. היא
חייכה אליי, ולא הבינה. היא רצה לספר בגאווה לכל חברותיה על
הדמיון המפותח. "הבן שלי", היא הייתה אומרת אז: "כל כך מוכשר,
לבטח ייהפך לאיזה שחקן או פסל". זה היה כשהייתי בן 4 וחצי בגיל
שלרוב הילדים יש צבי הנינג'ה בראש אני הייתי עם הציפור שלי.
אחרי שסיפרתי לאימי על הציפור שלי הבנתי שזו הייתה טעות. אסור
היה לי לספר עליה. הציפור בעצמה אמרה לי את זה אז, שאסור לי
לספר, אבל הייתי צעיר מדי ולא הבנתי את המשמעות של אסור.
הציפור שלי יפיפייה. יש לה מקור ארוך בצבע כתום וזהוב. היא
יכולה להיות ענקית וקטנטונת באותה מידה. הנוצות שלה תמיד
מבהיקות בצבעים עזים. לפעמים היא מסנוורת. יש לה ציפורניים לא
חדות במיוחד. כאלו שעוזרות לפצח גרעינים אבל לא יעשו נזק
אמיתי. אף פעם לא ראיתי אותה עושה קקי או פיפי וכך הבנתי שהיא
קסומה. ובנוסף לכל יש לה עיניים שחורות גדולות. שתי בריכות
ענקיות של הבנה. והיא גם יכולה לדבר. היא לא כמו תוכי שחוזר
אחרייך, או נתקע על משפט אחד למשך שנה. לא, היא מדברת בזכות
עצמה. במשך הזמן שגדלתי גם התחלתי להבין מה היא אומרת. היא
סיפרה לי על העולם שלה. על כל הצלילים והשירה. על הצבעים
והגרעינים שהיא כל כך אוהבת.
ברגע שהבנתי כי אסור לאיש לדעת על קיומה של הציפור שבתוכי
שתקתי. נתתי לה לגדול אצלי בשקט. אהבתי לראות אותה ישנה. זה
היה קל לראות אותה. כל מה שהייתי צריך לעשות היה, לעמוד מול
מראה, לפתוח פה גדול ובמקום ענבל שמוט בקצה הגרון הציפור שלי
הייתה תלויה שם. כשהייתי בן 4 חשבתי להראות אותה לאמא שלי, אבל
כבר אז, עוד לפני שהבנתי מה זה אסור, ידעתי שזה לא יהיה חכם.
כשישנה הנוצות שלה הבהיקו בכחול עמוק מרגיע. במשך הזמן לקחתי
איתי  למיטה מראה קטנה ובכדי להירדם הייתי מתבונן בה ישנה.
הכחול עמוק שלה היה תמיד מצליח להרגיע אותי.
במשך הזמן גדלתי והציפור לא עזבה אותי. אני והיא היינו אחד.
אני לא זוכר מתי גיליתי אותה, ואני לא יודע אם היא הייתה שם
תמיד (היא גם לא זוכרת, אולי היא לא אוהבת להיזכר או שהייתה
צעירה מדי בכדי לזכור) אבל זה מעולם לא שינה לי. כשהיינו
הולכים ביחד היא הייתה עוזרת לי. בהתחלה פחדתי לדבר עם אנשים.
לא ידעתי מה לומר. רוב חיי ניהלתי שיחות עמוקות עם הציפור ולא
ידעתי מה לומר לאחרים. אז שתקתי. אבל לאט לאט היא עזרה לי
ונפתחתי לאנשים. כשהייתי נתקע היא לחשה לי מבפנים מה לומר וככה
יצאתי מתוחכם. כבר מגיל צעיר. את אמא שלי זה תמיד מאוד הרשים.
יכולות השיחה המופלאות שלי כבר מגיל צעיר. כשזה בעצם הייתה
הציפור, אבל הציפור שלי לא רצתה את הקרדיט. היה לה נוח לתת
לאנשים לחשוב שזה אני. כמה אנשים היו משוחחים שיחה עמוקה עם
ציפור? שעוד נמצאת תלויה בקצה הגרון של מישהו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל
בני
האדם
שווים
לתחת


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/06 9:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורן שצקטש

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה