את אמרת שאת אוהבת את הדאודורנט הזה שאני משתמש בו, אז שמתי
אותו תמיד. תמיד כשהייתי הולך לקנות דאודורנט, כשהקודם נגמר,
קניתי את הסוג הזה, למרות שהריח שלו התחיל להימאס עלי. אמרת
שיותר יפה לי כשהשיער שלי מתארך, שכשאני מסתפר קצר זה מרזה לי
את הפנים, אז תמיד דחיתי את התספורת, במיוחד אם קבענו להיפגש
בקרוב. את אמרת שאת אוהבת שאני לובש את הגופיה הארוכה הלבנה
ההיא, שהיא נעימה למגע, אז תמיד כשהיית באה אליי השתדלתי ללבוש
אותה. כשדיברנו אז בטלפון אמרת שאת אוהבת לשמוע אותי צוחק, אז
צחקתי הרבה, אפילו ברגעים שהיה לי עצוב. אמרת שאני בן אדם טוב,
שאין הרבה בנים טובים כמוני, שאני מיוחד, אז המשכתי להיות הכי
טוב שאני יכול, אפילו כשאת היית רעה.
ואז הלכת.
ודווקא אז לא אמרת הרבה. אפילו לא אמרת שאת אוהבת את ההוא
ושבגלל זה את הולכת. לא אמרת כלום. פשוט הלכת.
ואני נשארתי כאן לבד. עדיין לובש את הגופיה הלבנה הדקה. עדיין
קונה את הדאודורנט שאהבת, פעם אחר פעם, למרות שהריח שלו כבר
מזמן נמאס עלי. תמיד משתדל לדחות את התספורת כמה שיותר, אפילו
שאני יותר אוהב קצר. אני עדיין משתדל להיות הכי טוב שאני יכול,
למרות שאנשים הרבה פעמים רעים, ואני תמיד צוחק, למרות שבעצם
מתחשק לי לבכות. |
