נדמה לי שהדעת של אנה נראית לי כמו המון צער שהתגלגל לכדור.
אני רוצה לתפוס אותו בכף היד שלי וכמו פצע פתוח הוא יתלהט, ואז
יכאב לה נורא אבל זה ייגמר. אני אוהב את אנה אלף פעמים,
ולפעמים יכול להאמין שאם אוהב אותה עוד קצת אוכל לפלות ממנה
חתיכות כאב, לאט לאט, והראש שלה כבר לא יהיה עכור. ואז לא
יישאר דבר מלבד הנגיעות ונהיה כמו לאדם אחד. אני בתוך אנה, אנה
בתוכי. אנה מתפתלת וארוכה אבל אני יכול להכיל את כולה בחיבוק
אחד. אני יודע שככה היא איתי, וכשהיא נעלמת בי לאט לאט אנחנו
אפורים ולא נורא לנו בכלל. אנחנו מטשטשים ביחד, ונוזלים בדק
כמו זרימה איטית של דבק. אנה שלי, אנה איתי. לפעמים נדמה לי
שהדעת של אנה נראית לי כמו המון צער שהתגלגל לכדור. אני אתפוס
אותו בכף היד שלי והוא יהיה כמו פצע פתוח שמתלהט ואז - מפסיק.