היום, בשעה: 21:00
נפרדתי מחברותיי הטובות ביותר.
הן היו חייבות ללכת. לעזוב אותי. להתנתק.
זה לא עשה להן טוב, ולי עוד יותר.
היה לי ממש קשה...
לראות אותן, כאילו מביטות אליי ואומרות "לא, אל תעשי את זה".
אהבתי אותן, כמו שלא אוהב עוד לעולם,
הן תמיד היו שם בשבילי, החברות.
יכלתי לספר להן הכל בידיעה שזה לא יצא מפיהן.
אבל בסוף התייאשתי, ידעתי שזה חייב להעשות,
כי זה הזיק לי, ולהן.
החלטתי בשבילן ולקחתי את המספריים ונתתי לאמא,
לא יכולתי לעשות את זה בעצמי.
לא הייתי מצליחה לעשות את זה כמו שצריך.
ומגיע להן את היחס הטוב ביותר.
גם ברגעים קשים אלו, כשהן עומדות... ל...
אני לא יכולה להגיד את זה אפילו.

כן כן, היום, ב21:00 נפרדתי מהקצוות שלי.
קצוות השיער הכי טובות בעולם.
הן היו החברות הכי טובות שלי...
כשלא היה לי מה להגיד ושיחקתי בשיער.
הן תמיד היו שם בשבילי...

דקת דומייה

1.10.05