יהל אפריאט / טרף |
יושב שם
שתיקתו כמלמול מילה השייכת לשממה
ואני...
לכודה שם
נגיעתו כליטוף טורף
שולחת ידי כשולחן פרוס למאכל
הייתי הבכי השקט במרומי עיניו
שנינו
היינו כיצור שבור בלב ים סוער
רגשות כמסתורי היקום
שחינו בקול העורב
נעלמים בתוך עשן שוחט
קולו היה טבול ברעש אלוהים
רשרוש פעימות ליבי כביצה שרופה למחצה
הקיא את עצמותיי
שכבתי שם
מפורקת בתוך צלחת קרה ולחה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|