נכתב בעקבות ציור של אלכס מירצקי. תודה על ההשראה.

אילו יכולתי להחזיר אותך,
הייתי צובעת את השמיים בורוד,
הייתי עושה המון ומדברת פחות.

אילו יכולתי להחזיר אותך
לימים שלי לא היו תאריכים,
הבקרים שלי לא היו כל כך קרים.

אילו יכולתי להחזיר אותך,
הזמן היה סוחף אותי למקומות שונים,
הכוכבים היו קורצים לי ומחבקים אותי
בלילות שבהם אני לבדי.

אילו יכולתי להחזיר אותך,
שמי לא היה חשוב,
גם לא החברים,
וכל האיפור שנמרח על הפנים.

אילו יכולתי להחזיר אותך,
הפצעים היו מגלידים,
הסדקים היו מתחברים,
והצבע היה שב לפנים.

אילו יכולתי להחזיר אותך,
הייתי מברכת כל איש ואיש בבוקר טוב
הייתי קמה עם הזריחה והולכת לישון בחצות

אילו יכולתי להחזיר אותך,
הייתי הכי מאושרת בעולם,
אבל לא שירים ולא צבעים יחזירו אותך לכאן.

אז מה בכלל הטעם?