עלי עמד תחת העץ רגליו צבות
מחברת שיריו נשמטה מידיו, עיניו בוהות
נעצתי עיני במילותיו הכבדות רתוקות בלבן
עודד עמד מרחוק עיניו כבויות בגפיו
נשמנו סיגריות תלויות בוערות לאפרן
צהריים עכשיו והשמש דם
נורית עברה לידי בעיניים דומעות
חודשיים זעקה, נאדה, יוק!
עגלתה הריקה חורקת שוועתה

הותרת אותי חבוט ומיותר  
השקט הכה נוכח כמו דורך מיתר
תותים לבנים כבדו על עץ מופקר
שולחים בי זר של מתיקות ללא מחר
קארים עבדול ג'אעבר ניתר מיוסר
תותים לבנים הם סמרפא מוכר

שלושים ושבעה ירחים קרים מולי
יוצקים בפי זרות צורבת
הבטחת לי סהרים חמים אמא שלי
לפני שבגופך צוהר קרעו עברי
כאבך טורף בטנך אך עיניך זמר חגך
בליל ערפל כבד קראת לי
שכובה דמומה ידך קרה
די לי די אימי! השיבי נשימתך
חזרי אל בית, אל ריח לחמייך
אל חיבוקייך וצחוקך המתפרץ
אל שתיקת חוכמת דרכך

הותרת אותי חבוט ומיוסר  
השקט הכה נוכח כמו דורך מיתר
תותים לבנים כבדו על עץ יקר
שולחים בי זר של מתיקות מוכר
קארים עבדול ג'אעבר מנתר לשמים
תותים לבנים הם סמרפא נבחר

באוטובוס ירא שמים דרכתי לביתי
אברכים רגשו סביב מלהגים על שגעון
זכרתי אז אותך שלומית ואת גשרייך אל מתים
האור סביב דהה עצים נשכו לשון
האם תדעו אותי היום זעקתי בלחישה
צורבים כיבו עיניים ותפילה נישאה
המירון והכרמל גבהו, גבם זקפו  
לוק חדש ניבט איתם ואור זרח
הבטתי אחור נפרד מהר ומשברי חיה

הותרת אותי אסור באוצרך  
השקט הכה נוכח כמו דורך מיתר
תותים לבנים כבדו על עץ זהב
שולחים בי זר של מתיקות גורל
קארים עבדול ג'אעבר נוגע בשמים
תותים לבנים הם סמרפא מעולס


ספטמבר, 2005