לפני כשנה בערך ראיתי אותו. הוא היה קצת חולני, שפוף ושערו
הג'ינג'י המקורזל היה זקוק דחוף לתספורת, אחרת היה נראה כמו
בארט סימפסון רק ללא הג'ל.
את עיניו לא יכולתי לראות מאחר והיו מוסתרות מאחורי משקפי השמש
הכהים.
חיכיתי במסדרון שיקראו לי לחדר הטיפולים של רופא השיניים הכי
מוכשר בעיר. דר' ויצברג. סבלתי מכאב שיניים בלתי פוסק כבר שבוע
בערך עד שלא יכולתי לסבול יותר.
האמת היא שהקדמתי להגיע בתקווה שאכנס בהקדם לטיפול, אך הרופא
בושש להגיע. המזכירה הנחמדה הגישה לי כוס מים כדי שארגע.

ופתאום הוא נכנס.

כשראיתיו חשבתי שזהו עוד מטופל כמוני, אך לאחר כרבע שעה ראיתי
אותו במסדרון עם חלוק לבן.
ופתאום הוא קרא בשמי וסימן לי להכנס לחדר.
הטיפול היה כואב וללא רחמים. הרבה דם הושפרץ בחדר לכל כיוון,
אפילו לכיוון הסייעת האסיסטנטית האומללה שניסתה לשים לי הרבה
צמר גפן כדי להפסיק את הדימום.
אך כל זה לא עזר.
יצאתי כלאחר טרואמה מתמשכת וחלומות בלהות המתגשמים ברגע.
שאר חמשת המטופלים שחיכו לתורם במסדרון הארוך נבהלו וברחו כאשר
ראו אותי יוצאת עם כתמי דם על בגדי.
המזכירה ניסתה להרגיע את הסובבים אך ללא הצלחה מרובה.

חזרתי לביתי וכעבור שעה וחצי התקשר אליי דר' ויצברג.
הוא שאל לגבי מצבי והשיחה החלה להתפתח ולזרום באורח מפתיע.
דיברנו על החיים, העבודה, העיניינים, ולבסוף קבענו להיפגש
למחרת ללאנצ' .

נפגשנו למחרת בבית קפה ג'ורג'ינענע, והוא הגיע לבוש טוקסידו
ופרח אדום בדש המקטורן. עכשיו יכולתי לראות את השינוי העצום
שבמראהו.
שערו היה מטופח למשעי, מרוח בג'ל ומסודר בשביל באמצע. עיניו
היו כצבע השמים הבהירות, אך הסתכלתי יותר בלבן שבעינים.
הזמנו סלט דרוזי חתוך דק-דק ונגיסי עוף עם נענע מוקפץ.

וכך כעבור חמש שנים שנפגשנו התפתחו יחסינו התחתתנו וכיום יש
לנו 4 תאומים.