אי-שם בתל-אביב
את מסתתרת מפניי
רדופה
שנים
על-ידי הצל שלי
הקטן
שגדל אצלך למימדים מפחידים.
אני ג'וק שהפך לנחש
וכל הזמן הזה חשבתי
שאני זה שמעריך אותך
יתר על המידה.

ממשלות התחלפו
העולם התהפך וחזר
ורק את לא חזרת אליי
ההרים קראו לי
והלכתי בעקבות קריאתם
הם הבטיחו לי אישיות חדשה
וכזבו

חזרתי אל עיר הים
מבקש את אישיותי הישנה
קורותייך היו לי לחידה
דימיתי שאת נזירה במרכז אמריקה
או מרצה לספרות בצפונה
לא העליתי כלל בדעתי
שאת עדיין יושבת כעוסה ליד החלון
ומכל המקומות בעולם
דווקא בתל-אביב.