|
אי-שם בתל-אביב
את מסתתרת מפניי
רדופה
שנים
על-ידי הצל שלי
הקטן
שגדל אצלך למימדים מפחידים.
אני ג'וק שהפך לנחש
וכל הזמן הזה חשבתי
שאני זה שמעריך אותך
יתר על המידה.
ממשלות התחלפו
העולם התהפך וחזר
ורק את לא חזרת אליי
ההרים קראו לי
והלכתי בעקבות קריאתם
הם הבטיחו לי אישיות חדשה
וכזבו
חזרתי אל עיר הים
מבקש את אישיותי הישנה
קורותייך היו לי לחידה
דימיתי שאת נזירה במרכז אמריקה
או מרצה לספרות בצפונה
לא העליתי כלל בדעתי
שאת עדיין יושבת כעוסה ליד החלון
ומכל המקומות בעולם
דווקא בתל-אביב. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.