קקה של יום.
קקה של שבוע.
קקה של חודש.
אני לא מבינה מי אמר לינואר שזה בסדר שיסתיים.
מי אמר ליום שבת, שזה בסדר להפוך ליום ראשון.
נראה לי היום היחיד, מאז שהחודש הארור הזה התחיל שבאמת אהבתי
את החורף.
קצת לפני שנגמר, ואפספס שוב הזדמנות לחוות שלג בפעם הראשונה.
אני נזכרת שאני אוהבת.
אני רוצה להפסיק לשכנע את עצמי, שאני יודעת מה אני עושה. וגם,
איפה אני נמצאת.
בעולם שלי, לא משנה לי אם יש שלג, או שזה חורף. אני אפילו לא
בדיוק יודעת באיזו שנה אנחנו, אם תשאלו אותי פתאום. אני בטח
אחשוב על זה כמה שניות. ייקח לי זמן לתרגם לעצמי בראש את השאלה
שזה עתה שאלתם, לשפה שאני כן מבינה.
ואתם מדברים מהר מדי, אתם זזים לי מהר מדי, אתם מתים מהר מדי.
שמישהו ידבר איתי שאבין שאני באמת קיימת, כי רוב חיי, אני
בטוחה שלא.
זה לא משנה. תמיד בלתי נראית ואתם כולכם האשליה המתוקה הקבורה
בתוך גולגולתי הקשישה.