"בוא רגע! ששש בשקט, בוא רגע!" יובל קורא לי. יובל החבר שלי
הכי טוב בעולם ואני חושב שאני ממש חבר הכי שלו גם. מעניין מה
הוא שמע מעניין מעניין מעניין. "מה יובל?!" אני שואל בהתלהבות.
ב"מהההה" יצא לי כל הריח של הסנדביץ' עם הנקניק ממקודם, איכסה
איזה ריח. אבל ליובל לא אכפת, בגלל זה הוא החבר הכי בעולם אז
לא אכפת לו איזה ריח. לא כמו האחות שלי הזאת, ששמה משהו כמו
מיליון קילו בושם, וחבר שלה גם הוא עם הבושם שלו, ואז הם
הולכים החוצה ומריחים אחד את השניה כל הלילה. גם לאמא יש אותו
אף כמו יובל, אפילו שאבא מזיע ומסריח אחרי שהוא חוזר מכדורסל
ביום שלישי היא אומרת שהוא נראה יותר טוב מהוא בטלוויזיה,
רידג' פורטסטר. "שמעתי שאלון עושה גאללושה אחרי בצפר ליד המגרש
של הגדולים! אבל אל תגלה!" סבתא של יובל קנתה לו מחשב חדש לפני
כמה זמן. יש שמה גרפיקה ודיסקים והכל, משהו כמו בקולנוע. "נשבע
שאני לא מגלה! הולכים אליך לשחק אייג' אוף אמפיירס אחר כך?".
כל הקיץ חיכיתי לכיתה ב'. היו ימים שכל הזמן קפצתי בתוך הבית
ואמרתי שאני עוד מעט גדול ואמא אמרה לי להפסיק כי אני עושה לה
נקע בעיניים. בכיתה א' כולם היו קצת-חברים, אבל היה לי חבר אחד
אמיתי, יובל. עשינו בשותף על הפוגים בקיץ, והיה לנו הכי הרבה
בבלוק, חוץ ממתן, אבל הוא גדול. גם אמא שלי נעשתה חברה של אמא
של יובל, וכל הזמן הן צוחקות על הדברים שאנחנו עושים. יובל
אומר לי שאמא שלו חושבת שהוא עושה דברים מוזרים והיא בעצמה
מתגלחת ברגליים, אז לא אכפת לו מה היא מספרת לאמא שלי. כשאמא
של יובל אצלנו ואני בחדר, אני תמיד שומע את אמא צוחקת על הדבר
הזה שתפס אותנו ככה, "בסך הכל פיסות בד וקרטון עם ציורים של כל
מיני גיבורים מהמיתלוגוגיה" או משהו כזה. אמא שלי לא מבינה
איזה מגניב זה פוגים, איזה יופי זה כשמסדרים אותם במגדל איפשהו
ברחבה של הבצפר, נותנים מכה עם הפצץ, ומה שהפכת - לקחת. מי
שהיו לו הכי הרבה פוגים היה הכי טוב, ובכלל, מי שעשה את כל
הפאקט של הפוגים האדומים, הוא היה כמו הקיסר של הבצפר. ככה היה
בהתחלה, בקיץ. כשהתחילה השנה ושיחקנו בהפסקות כל הילדים
המגעילים מכיתה ד' התחילו להציק להורים שלהם, עד שקנו להם
פוגים חדשים כל יום, וככה תמיד היה להם הכי הרבה, למרות שהם לא
היו כל כך טובים. סיפרתי את זה לאמא שלי פעם והיא רק צחקה
ואמרה שיש אינפלנציה בשוק הפוגים. אין לי מושג על מה המוזרה
הזאת מדברת, נראה לי שאמא של יובל הדביקה אותה. בכיתה כולנו
ידענו שעידן הכי טוב בפוגים, אבל אבא של עידן אף פעם לא היה
בבית ואמא שלו גרה איתו באותו חדר, שבעצם היה כל הבית, אז אף
פעם לא היו לו הרבה פוגים. אבל הוא היה הכי טוב.
פעם בכמה זמן, מישהו עשה גאללושה. כשיש לך יותר מדי פוגים
דומים, או שלא בא לך לשחק יותר - אתה עושה גאללושה. בעצם זה
קורה יותר כשאמא שלך תפסה אותך קונה פוגים עם הדמי חנוכה של
סבתא, ואמרה לך שאסור לך לשחק יותר. אז בדרך כלל היית עושה
גאללושה. אמא אומרת לאמא של יובל שלהיות אחד שעושה גאללושה זה
כמו להיות סוחר סמים. אני לא יודע מה קשור, כי גאללושה, זה
בעצם להחזיק את כל הפוגים שלך, לצעוק "גאללושה" ולהעיף אותם
לקיבינימט. אוי אל תגידו לאמא שאמרתי קיבינימט.
בכל מקרה, כל הילדים מסביבך אוספים אותם מהרצפה, וזהו בעצם. זה
נהיה כזה עסק סודי שהתחלנו להמציא לזה קודים, "שושה",
"גאללוש", "גושה" וכל מני כאלה. מאז הפעם שאחד מכיתה ה' פיצץ
במכות אחד מד' בגלל שהוא גנב לו את הפוג מהרצפה, אסור לעשות
גאללושה בבצפר. תמיד זה היה מאחורי המגרש, או באיזו סמטה ליד
בית של מישהו. אם היית עושה גאללושה ברחבה, איזושהי מורה תמיד
קלטה אותך ואספה בעצמה את כל הפוגים מהרצפה, ואז יום אחרי זה
הבן שלה מכיתה ו' היה בא עם שלושה פאקטים של פוגים. האגדה
מספרת שאחד אפילו עשה גאללושה עם פצצים, ואפילו עם פצץ-המזלות
שלו, אבל אני לא מאמין. זה בעצם דודו סיפר לי, לא האגדה.
דוד שלי ק' תמיד מבסוט כשהוא רואה אותי עם מלא פוגים בכיסים
ואומר לי שהוא הכי גאה בי בעולם. כל פעם אחרי שהוא יוצא לטיסה
עם המדים המיוחדים גם אני הכי גאה בו בעולם ומבקש שהוא יביא לי
פוגים של הערבים מתי שהוא חוזר. והוא באמת מביא לי! אבל הערבים
המטומטמים האלה, נראה לי הם בכלל לא קולטים את המשחק, כי כל
הפוגים נראים בכלל חדשים לגמרי כשק' מביא לי אותם. הם בטח סתם
מחליפים אותם או משהו. טוב מה אכפת לי, אני ויובל משחקים איתם
קצת לבד ואז הם לא נראים כל כך חדשים ואף אחד לא יודע. צריך
לתת עליהם עם הפצץ, מה יש לערבים האלה. אם הם לא מבינים דבר
כזה פשוט איך הם יבינו את מה שכל האנשים צועקים בערוץ 33.
פעם אחת דוד שלי ק' הלך לצבא ולא חזר מלא זמן. סבתא שלי כל
הזמן בכתה וגם אבא היה עצוב. הוא התחיל לגדל זקן ולא הלך
לכדורסל יותר, וגם אמא לא ראתה יותר את רידג' פורטסטר בארבע עם
אמא של יובל. אמרו לי המון פעמים שק' היה ממש גיבור, ושאני
אגדל, שהלוואי ואני אוכל לעשות את כל הדברים שהוא עשה. אמרתי
לאבא פעם שאני לא רוצה להיות כמוהו כי אז כולם יהיו עצובים,
ואבא נתן לי סטירה ואז חיבק אותי והתחיל לבכות עוד פעם. הזקן
הזה עקץ לי את הלחיים, אני שונא את הזקן הזה. גם ערוץ 33 לא
ראינו יותר, ואבא רק העביר מהר כל פעם שהוא הגיע לשם, ואמר
שהכל בגללם.
אמא אומרת לי די עם הפוגים שאני משחק כמעט שנה ומספיק עם
השטויות האלה, כי עוד מעט כיתה ג'. אמא אומרת שהגיע הזמן לחשוב
על שאני אהיה גדול, ולהתחיל ללמוד כמו שצריך, שתהיה לי עבודה
הכי טובה, ואני יעשה הרבה כסף כדי שאני לא אצטרך לדאוג מה יהיה
עם האישה והילדים שלי כמו דוד ק', ולא יהיו לי בעיות כמו אבא
של עידן.
אני שואל את אמא אם אפשר לשחק פוגים בתור מקצוע, אמא מחייכת
ואומרת שאני מתוק.
אני שואל את אמא אם יש מקצוע אחר, שיהיה מכובד, אבל בכל זאת,
מה שאני אעשה כל היום יהיה לרדוף אחרי חתיכות בד עם ציורים של
גיבורים מהמיתלוגוגיה, ובצד, כשאף אחד לא שם לב, לתכנן כל מיני
גאללושות ולקפוץ על כאלה של אחרים. וגם חברים כמו יובל אני
רוצה, שלא יגלה לאף אחד שדוד שלי מביא לי פוגים מהערבים, ושלא
אכפת להם כמה אני מסריח. חברים שאפשר ללכת אליהם הביתה אחר כך
ולשחק אייג' אוף אמפיירס.
אמא מסתכלת עליי מוזר.
מה קרה אמא? |