1.
היא יושבת על הכיסא של המחשב עם רגל אחת למטה ואחת על הכיסא,
ואני מלקק לה. ככה יותר קל לה להתרכז כשהיא מהורהרת.
"יותר בעדינות," היא אומרת, "זה לא לאפה."
מזג-האוויר קצת קריר, אבל בכל זאת היא לובשת רק חולצה קצרה,
צבע כתום-אדמה. היא מדליקה סיגריה ומסתכלת לשמיים החודרים דרך
החלון. ברקע יש מוסיקה של שנות השישים, והמחשב עומד על איזה
אתר, קפוא.
"טוב לנו ביחד?" היא שואלת בהרהור.
"נעים לך?" אני מעביר לק.
"כן."
"אז טוב." אני אומר ומנסה להתרכז.
"אני מקווה צחצחת שיניים." היא אומרת פתאום וראשי מזעזע את
מגש המקלדת בפרץ צחוק.
היא מחייכת, "צפוף לך שם."
"כן..." אני אומר.
"תביאי שאכטה."
היא מנמיכה את הסיגריה לשפתיי, אני שואף ופולט עשן.
"כואב לי הראש." היא אומרת.
אני מלטף את שוקיה ומעסה את כף רגלה, "אולי זה יעזור."
היא מעשנת ומביטה בי מוזר. אני מנסה להתעלם, אבל היא ממשיכה.
"מה?" אני שואל.
"יש לי שאלה אליך." היא אומרת. אני מחכה לשאלה.
"מה אתה עושה מתחת למחשב?"
"מעסה לך את הרגליים."
"ככה הגעת לשם?"
"לא," אני אומר. "זה התחיל בליקוק..."
"מטורף, צא משם, אין לך דברים יותר נורמאליים לעשות?!"
אני יוצא.
"תיזהר על המקלדת."
"אני חושב..." ואין לי מה להגיד. "את בטוחה שהקוס שלך בסדר?"
"הוא בסדר גמור, קח סיגריה."
היא מושיטה לי את הקופסא ואני לוקח אחת. היא מושיטה לי את
המצית.

2.
אני שוכב רק עם הבוקסר לגופי, מעשן בסבבה על המיטה, מקשיב
למוסיקה. היא נכנסת, (מכנסיים וחולצה קצרים, יחפה) ומפריעה לי
לפנאן.
"אתה לא ערום!"
"אני לא ערום?"
"לא."
אני חושב רגע. "נו... אז מה לא בסדר?"
היא מתנפלת עליי ואני שומר על המאפרה שלא תתהפך לי כשהיא בכוח
מפשילה ממני את הבוקסר.
"איך ההרגשה?" היא שואלת.
"מתאוורר."
"אתה לא ערום!"
"אני לא ערום?"
"לא."
אני חושב רגע. "אה... השעון."
"בדיוק."
ואני מוריד אותו.
"עכשיו אתה עירום כביום היוולדך. איך ההרגשה?"
"הרוח מלטפת לי את הזין. וגם העיניים שלך."
"וזה טוב או רע?"
"סבבה."
היא יושבת לידי. "מה אתה מעשן?"
"נובלס," אני עונה לה. "כחול."
"והטעם?"
"של ים..." אני אומר וידיה מחליקות על רגליי, מרפרפות על
הביצים, ונסוגות.
"ואיזה סיגריה אתה הכי אוהב?"
"מרלבורו לייט," אני עונה. "ארוך."
וידיה מחליקות על רגליי, נותנות ליטוף ביד פתוחה על ביצים
וזין, ונסוגות. אני מביט על הפרח שפורח לי בין הרגליים, גם היא
מביטה.
"הסיגריה הראשונה שלך," היא שואלת. "הייתה..."
אני מעלה זאת בזכרוני. "קנט."
וידיה שוב מתקרבות.
"ארוך..."
"ארוך, אה?" וכריות האצבעות שלה מחליקות לאורך פרח זכרותי
שהופך במהירות לזר גדול.
"הוא עומד חזק..." היא אומרת, מלטפת.
"חזק..." אני ממלמל.
"עומד חזק..." והיא לופתת אותו.
"חזק. כן." אני אומר.
"חחחחחחחחחחחזזזזזזזזזזזזקקקקקקקקקקקקק..." היא לוחשת, ידיה
מלטפות את הכיפה.
"כן..."
"טוב. אני הולכת להכין לימונדה. רוצה?"
"לא."
"למה?"
"אני רוצה אותך."
"לימונדה."
"אותך."
"לימונדה!"
"אותך!"
"לימונדה וזהו. דום שתיקה, בלי דיבורים."
"פססססססססססססססססס..."

3.
"את עושה אותי חולה."
היא מסתובבת כל הזמן בבית, עם התחת שלה, ופתאום קופצים לי כל
מיני קטעים מסרטים כחולים.
"כמה עלו השורט האלו?"
"עשר."
"יפה..."
הן נראות כמו דוגמניות אלו בסרטים, יפיפיות. היית רואה אחת
כזאת בבר לא היית מתקרב. היית אומר בטח לא תירק לכיווני. במסך
אתה רואה להן ת'בטן, כלומר הכל...
"המכנסיים..."
"מה איתן?"
"כתומות."
מתכופפת פה רואים פלחי ישבן. מתייאשת רגע למצוא גרביים תואמות,
מגרדת ת'תחת. בסרטים הן עם הקימורים של רגליים וירכיים משגעות
שלא נגמרות הפלא ופלא תחת בגד, הן עולות כל הדרך עד לתחת,
העגול, החלק, הגמיש...
"מיכה, למה אתה נראה כאילו בלעת לימון?"
"התחת שלך עושה לי דברים."
"מה?! מה זאת אומרת? פרשן, נמק, פרט והסבר."
"טוב... התחת שלך. אני רוצה אותו."
"מה רוצה בדיוק?"
השפתיים שלי מתעוותות. "צ'ינגלה בומבה סנופ... את יודעת..."
"יודעת מה?"
"עם הלשון... שם..."
"איפה?"
"ברקטום איזה יום יפה היום למה לא נשתה כוסית של ברנדי נשב כל
היום על החוף במיאמי ביץ' נשתה גם קוניאק ויש להם כל כך הרבה
כאבי ראש אני חושב אין לי כוח ללכת אחורה חוץ מזה למה שארצה
מה?"
היא מביטה שנייה, ונשפכת מצחוק. "אתה... אה, אהי אהי אהי
אהי!!!"
"איזה יום היום?"
"אהי אהי אהי אהי!"
"מה שעה?"
"אהי אהי אהי אהי!"
"שמך, תזכירי לי..."
"אהי אהי אהי אהי!"
"אני מיכה."