סיפור עממי, אבל אני ממש אוהב אותו אז הנה הגירסה שלי
למי שעדיין לא נתקל:


מעשה בציפור שישבה לה,

על ענף יום אחד וצייצה להנאתה.

לפתע באה רוח גדולה,

והוציאה אותה משיווי משקלה.

נפלה הציפור ונחבטה באדמה.

המכה קשה הייתה,

והיא אבדה הכרתה.

היה זה יום קר, חורף,

שלג סביב, וצמרמורת בעורף,

לבטח הייתה קופאת הציפור,

אלמלא פרה תמימה שהזדמנה לאיזור,

ועשתה מה שעשתה למרבה הבושה,

בלי התחשבות היישר על ראשה.

היה חם ונעים לציפור הדואבת,

עד שבלי לחשוב החלה שורקת,

שמע אותה שועל מזדמן בסביבה,

שלף את הציפור מתוך ערימת החמה,

פילס דרכו מיד ביער הסבוך,

לקח את הציפור לנחל סמוך,

שטף אותה היטב היטב אבל-

לכשהייתה נקייה אותה הוא אכל...

מסקנות:

1. לא כל מי שמחרבן עליך בהכרח רוצה ברעתך.
2. לא כל מי שמוציא אותך מהחרא בהכרח רוצה בטובתך.
3. גם אם אתה עמוק בחרא... אל תצייץ!!!

נ.ב
מזכיר לי אמרה נודעת:
כשציפור מחרבנת עליך אומרים שזה סימן למזל!
איך שאני רואה את זה-
                                 זה מזל שפרות לא עפות...
(-;