המדבריות האורבניים צחיחי הרגש
נלחמים בנטייתי להתרגש
בעיקשות שאינה מובנת לי
ונטייתי להתרגש
היא נלחמת בחזרה,
בהתמדה שאני לא יודע להסביר -
מתלהב כהקש אצבע צרידה, מחטי אורן נשורים על מרפסת מאשרים את
ייחודי
ומתפקח תוך זמזום פנימי, מצילות בלוז מנעימות את תבוסותיי
ותבוסותיי
הן נפלאות בעיניי, ואני מתנה איתן אהבים בערבים ארוכים על
דלפקיי דמיוני -
מי שאיננו יודע לאהוב את חולשותיו כמו אלוהים קטן ורחום
סופו שחולשותיו תשנאנה אותו שנאה מרה וכרויה ממוות
והרי אני,
במדבריות האורבניים, בבתי הקפה, באוטובוסים, בסינמטקים, במרכזי
הקניות, שעון על
דלפקיי דמיוני, אני, לכשעצמי, הרי
בחיים חפצתי.
|
