ראש השנה תופס אותי מדמם, מדמם, מדמם,
בסרעפת של הנפש קרועה וחבולה מאגרופו של מי שאיננו
- הרחמן, מעולם לא היה - הרחמן:
הידיעה מנתחת בקרביי נתחים ואני
כורע לנפול אל האדמה, שח ומט ומשובר,  
מזווית עיני אני רואה את השמש
ויד נשלחת, מוכנית, עוד לא זמן לנפול,
בן בלי בית, פרא-פראיים אבוד אבוד, כופר בעיקר  
ומילים שלא העליתי על דל מחשבתי -
ממעמקים קראתיך יה.  

אני זוכר את אחותי שרה: "שוברת לבבות קטנה"
תמה וברה, גדולה על העולם הזה, צחה כמכוות אש
על צווארו של השטן,
הדברים שהיא לימדה אותי - יכלה הזמן והמה לא יכלו,
מה הייתי בלעדיה, עפר לרגליה,
את מחילתך, אחותי, את מחילתך, בלב רצוץ ודווי,
את מחילתך, אחותי,
הגיבורה שלי.

מדורי הגיהנום אחד לאחד:
לפיד שרף,
חרב חיתכה בבשר החי,
אבנים רגמו
וצוואר הושם בסד לחנוק
ועל כל אלה היא חיה
על כל אלה היא חיה, ומלטפת,
אחותי, אחותי,
הגיבורה שלי, -

ארבעה באו בשערי התופת:
אחת מצאה מקלט בחיקו של אלוהיה,
אחד נחלץ בעור שיניו,
אחד קרס ונפל, נפרם מדרכי תבל
ואחד בורח, בורח, עשרים שנה בורח
בלי לזוז, בלי לדעת, בלי לעזוב.

איני רוצה עוד לחיות כפליט, אף על פי שהיטב אני יודע
שאולי אין לי אלא פליטות לעטוף בה את יגוני
וכמו נערה מצחיקה בתמימותה בעיירה רחוקה
שהכל מתעללים בה
ונפשה יוצאת אל גיבור טלנובלות דובר שפה אקזוטית
ובעל ידיים עדינות
אני מוחה את לחיי כמו ילד שלא יודע ממי לבקש אהבה,
באיזו שפה המילה הזאת בכלל,
ומוקסם מצלילים אקזוטיים אני נאחז בשרוולי אני המתבגר
ומפציר בו, במקום שאין בו אלוהים לא יראת אלוהים,
לעשות שיקרו לי דברים טובים, אני מבקש ממנו,
אני מבקש ממנו, במשיכה בשרוולו, בחייך,
תעשה שיקרו לי דברים טובים.

אני רוצה לאהוב כמו הייתי מג מחופש למוכר  
באוטו גלידה הגדול של היקום
והעולם - מלא בילדים:
אני רוצה לנבוע אהבה
שתנקה את הימים והרחובות והרציפים וקורות החיים
של כל הבוכים בחושך, אלה שמתג רחוק מהם שנות אור,
המתייסרים בגין מה שעוללו להם,
המתענים בשל מה שעוללו,  
הזקנים מידי לחלום, הצעירים מידי להבין, הדוויים מידי לצחוק,
הכואבים מידי לסלוח, השקועים בחטאם מידי לבקש מחילה,
ואלה הנאבקים מידי להרים את מבטם, כמוני,
ולראות מזווית עינם את השמש
ולהתפלל, נלחמים בדמעות, בזיכרונות, בגשרים השרופים
בינם לבין ילדותם, בין ילדותם לעולם כפי שהוא -
בטרם שטפה אותו אהבתי,
לבקש, מעצמם, משדי ופיות נעוריהם, ממי שחיים בתוך עורם ומביטים
מעיניהם
בידיים ספוקות, בלב הומה, בכמיהה מדממת, שיקרו להם השנה הזאת,
בבקשה, בבקשה,
שיקרו להם השנה הזאת, בלי להגזים, בלי להתפרע, בלי להכאיב לאף
אחד,
דברים טובים.