אני כמו חפירה ארכיאולוגית אני
נגיד, כמו כד, נגיד
שהיה פעם יפה ושלם.
גם היום אני יפה.
אבל לא כמו  של פעם.
פעם ידעתי הכל.
גם היום אני יודעת-
תווים,
ולפרוט על נבל
וללדת תינוקות
אפילו שעוד לא ילדתי
ולראות מסוף העולם ועד סופו.
אני ידעתי.
אבל שכחתי.
עכשיו אני מנקה את החול במברשת עדינה,
אני מחכה בסבלנות
לשעה הנכונה של האור
ונושמת.
פעם ידעתי
שקיעה וזריחה
להזין הכל
עד מולד הירח הבא.
אני מתעוררת לאט
מסירה את קורי השינה
ומזיזה אצבעותיי שוב
כדי להפסיק את הנמלול.
עם כל זרימה של דם חדש
אני מתעוררת
אני נזכרת.
לא,
זה לא כואב
זה דווקא די נעים
ובסופו של יום
אני יודעת קצת יותר.
קצת יותר מאתמול.
אבל אני יודעת.
אני יודעת שאני יודעת.