בחייו של כל חתול מגיע הרגע בו הוא בוהה באוויר ומבין את
סיבותיו של הציפור. יש המתקוממים בזעם הקאראטה - ויש המחליטים
לנסות לעוף.
גם בדרכי נתקל חלום - אני בוחר לעוף.

ליבי כמהה / ואינני יכול.
מרחק עצום ביננו / והים גדול.
אלמד מה שאוכל / לשוט וגם לעוף.
כדי ללטף את עורך / ולנשק לך רכות את כל הגוף.

הגעגוע חד / כתעופת הדרור.
אך חתול אני / אינני רגיל לאור.
מקפץ לי כל לילה / פורש כנף כל יום.
מנסה להבין איך לעבור את הרחק / ולהגשים חלום.

כל מי שמבחין בי / תוהה על מה המהומה...
"מדוע קופץ הוא באוויר?" / "מדוע בוהה הוא בחמה?"
אך הם אינם רואים / את הכמיהה שבליבי:
ליטוף שאין לשכוח / ויום אחד עוד יתקל בי.

[Expect me]