ואני מולך עומד אבא
אמא מחזיקה לי את היד
כדי שלא אבכה, כדי שלא אמעד

ואמא,ציפורניה חופרות בגב
כף ידי,בוכה, מתייפחת, עיניה
אדומות דולקות, אך כבויות

אמא, אמרה שיצאת למלחמה
זו שממנה לא שבת, אמא
בין דמעה לדמעה את משקפי
השמש השחורות מסדרת, כדי
שלא אראה, כדי שלא אבכה

אני לא בוכה אבא, אף פעם
לא בכיתי, כשבאנו לבקר אותך
בפעם הראשונה אחזתי בתמונה
ראשונה ואחרונה, שלי ושלך

אתה חייכת וגם אני, אמא
עמדה וצילמה אז אני מחייך אבא
כמו בתמונה, כי אמא בוכה

אבא, מספר שנים חלפו
וכעת, אני פה לא עומד
אלא שוכב, שוכב פה לצידך

בגן שאלו את הילדים
במה אבא עובד, רק אני שתקתי
בבית, שאלתי במה אתה עובד
אמא רק החניקה יבבה וסיפרה
שאתה איפה שכל הגיבורים, המלאכים
אז לאמא אמרתי שאני רוצה להיות
כמוך כשאגדל, גם גיבור וגם מלאך
אמא רק חיבקה אותי לבטנה חיבוק רך

גם אני הלכתי לצבא אבא,
ועכשיו אני פה איתך מחזיק
בידך, ורק אמא עדיין עומדת,
ובוכה...

לא שאבא שלי נהרג המלחמה ולא שאני מתתי בצבא, לא שיש לי בעיה
עם הצבא, פשוט הייתי ביום הזיכרון בבית העלמין הצבאי וראיתי 2
שמות מאותה משפחה מסתבר שנהרגו ב2 מלחמות שונות אחד האבא ואחד
הבן, פשוט ניסתי לדמיין מה עבר שם במשפחה וכתבתי... לכל מי
שהתעניין מאיפה באה היצירה הזאת.