כמה זה נדוש לרשום שירים עצובים
למלא דפים על דמעות ורגעים רעים
על אכזבות מאנשים, על אכזבות מעצמי
משאלות שלא מתגשמות
להפך הכל רק מתנקם בי
תקוות שכבר נמאס לחזור עליהם
לנסות לשחזר, לדמיין
בסוף הכל מתנפץ
חתיכות, חתיכות זה נופל עליי
כל חתיכה מכאיבה מהקודמת
שוב השיר הזה חוזר על קודמיו
"כמה זה נדוש" - אתם משחזרים בראש
הכל אותו דבר
כל המסקנות, האירועים, הדמעות
העצב, הבדידות הזאת.
לפעמים עדיף להיות לבד - הכל פשוט יותר
שוב המסקנות הנדושות האלה
הגלגל הזה חוזר... שוב מתחילים מההתחלה
התקוות, המשאלות, הציפייה
ואז מגיעה האכזבה
השבר, הדמעות, מנגינה מוכרת
מנגינה נדושה. |
