כשחשבתי שהכל נגמר
ולא ישוב עוד.
כשכבר אבדו כל תקוותיי.

את היית שם.

כשחלומותי התנפצו כלא היו,
נגוזו ונשארו מאחור,

את חיכית לי.

כשגופי כבר היה עייף מנשוא,
הרמת אותי... בדיוק בשניה בה כבר לא האמנתי שאפשר.

שילבת ידך בידי והובלת אותי איתך אל האור.

אל תעזבי אותי.
אני צריכה אותך.
שתובילי אותי בדרך הצבועה זהב.

אני כבר לא זוכרת מזה לבד...

אני זקוקה לך.

שיר ראשון אחרי המון המון זמן.
כמה שהתגעגעתי...
השבוע יצא לי לחשוב על זה,
מהיום שהתגייסתי לא כתבתי שום דבר...
חוץ מהשיר הזה.
מקווה שמעכשיו זה ישתנה.