יש לי אבא של מלבן ריק בכל מיני טפסים
ואבא של שניות, בהכרויות עם אנשים.
יש לי אבא שהעיניים נזכרות בו פעם בתקופה,
כשלפתע הוא נזכר שיש לו בן, מחוץ למשפחה.
יש לי אבא שמנבא לפצות על הזמן שעבר,
כשפותח את הארנק ומוציא איזו חתיכת נייר.
יש לי אבא בתמונות באלבום של ילדות,
שהיה בשבילי אדם מושלם, ברגעים של תמימות.
ואבא של שיחת טלפון יומיים אחרי יום הולדת עשרים,
עם שיחה של חמש דקות, שמתמלאת רק בתרוצים.
יש לי אבא שמספר סיפורים של גאווה ושקרים,
על הבן שהוא לא מכיר בכלל, לכל מיני אנשים.
יש לי אבא שהלב עדין מכה לו באיזו תחנה,
בצומת דרכים שבין היאוש לתקווה.
יש לי אבא, אני לוחש מבולבל,
יש לי אבא,
שהוא לא אבא בכלל. |