"אוקיי... הוא מת... הוא מת. הוא מת, הילד שלי! הילד שלי! למה,
למה?! למה??? הילד שלי! אני רוצה למות, לא רוצה לחיות יותר, לא
רוצה! לא רוצה לחיות, מה אני אחיה בלעדיך?! מה צריך לעשות
עכשיו, מה נעשה? מה עושים? לא הייתי פה אף פעם! מה אני צריכה
לעשות..? הוא סבל? אולי הוא עוד חי, אולי אני אתעורר עוד מעט
מהסיוט הנורא הזה?! מה לעשות? מה צריך לעשות? אני לא יודעת
ללכת, אני לא יודעת לדבר, מה אני אעשה עכשיו? איפה החיים שלי?
מה צריך לעשות?
אוקיי, שרה, תתאפסי על עצמך. היית במצבים קשים בחיים שלך, את
יכולה גם לבקש עזרה.
אוקיי... מה אני אעשה? אז צריך עכשיו להיות פחות אמוציונאליים?
ומה עם אבי? איך אני אהיה שם בשבילו? אני אשתו, אני מתפרקת...
שרה!!! אל תיפלי, את חייבת לתפוס את עצמך - את חייבת לצאת מזה,
הילד! הילד שלי!!! למה, אלוהים, למה אותו?! אני אוהבת אותו כל
כך! לא הספקתי כל כך הרבה!
אולי עכשיו נעשה בשבילו משהו, מה אמורים לעשות? צריך לקבור
אותו, איפה נקבור אותו? צריך להתקשר להזמין קבורה? ממי מבקשים,
למי מתקשרים? אלוהים, למה אני צריכה את זה?
מה זה המצב הזה? אני צריכה להביא לו טלית? איך עושים את זה?
מזמינים אנשים להלוויה או שהם יבואו לבד? איך עושים את זה..?
החברים שלו יבואו?
אני לא יודעת. אאאה... למה?! למה זה קרה לי?! למה זה קרה לו?!
אני לא רוצה ללכת לשום מקום - כל מקום מזכיר לי משהו איתו,
אצלו, איך אני אעשה את זה עכשיו? איך אני אמורה להמשיך?
- איזה ייסורים! איזה ייסורים!
הילד שלי, הילד המקסים שלי, איפה הצחוק שלו עם חברות שלו?
איפה הוא?! יואבי, תיכנס מהדלת בשקט, תחבק אותי! אמא לא יכולה
בלעדיך! יואבי, תחבק אותי!
מה עושים בשבעה בכלל?! מה אני אעשה?! אני רוצה לחבק את הילד
שלי!
איך עזבת אותי, יואבי? אני שום דבר בלעדיך, ילד שלי!
הפנים העדינות שלך! העיניים המספרות שלך! איך חיים אחרי
המוות?
מישהו מוכן לספק לי תשובות?
רציתי להגיד לך כל כך הרבה, ילד יפה שלי, אהבה שלי!
מה אני אעשה? איך עושים את זה..?
הגיע לילה כבר, אבי לא אמר לי מילה כל היום... ומה אני אגיד
לו? מה הוא יגיד לי..?
מה נשאר לנו לדבר בכלל? ומה נעשה עכשיו..? נלך לישון?
הולכים לישון אחרי שמת לך ילד?
אני לא יודעת איך ממשיכים לנשום, לא אכלתי כלום כל היום.
לישון - חלומות - מנוחה. מה הקשר של זה ליואבי שלי שמת?
הוא לא הספיק לאכול כלום לפני שיצא מהבית, הילד היפה שלי, נשאר
מושלם - הוא לא סבל, מת מיד. אבל מה הוא היה רוצה שיקרה עכשיו?
אף פעם לא דיברנו על זה. למה שנדבר על זה? שרה! את משתגעת
בלעדיו, מה תעשי?! את צריכה לקום למטבח, לשתות מים, להודיע
לאנשים, להתחיל לקבל אהבה כי את לא תוכלי לעבור את זה לבד...
אבל אני לא רוצה לראות אף אחד, לא רוצה לראות אף אחד! איפה אמא
שלי?! איך אני אגיד לה? אני רוצה לאמא שלי! הוא בטח גם רוצה
לאמא שלו, ילד אהוב שלי, תכשיט, אוצר שלי, איך אני אקום לימים
חדשים? דמיינתי כל כך הרבה פעמים את השמחות שלו, את החתונה
שלו, איך אני אשמח אותו עכשיו? צריך לעשות לו יומולדת בחודש
הבא, יקר שלי, איך אלך לישון? אני כל כך מותשת, זה לא מסתדר
לי, יקיר שלי, אהוב שלי!
אני לא מצליחה להפסיק לבכות, איפה החיים שלי נעלמו?! אלוהים
היה צריך לקחת אותי! בלעדיו אין לי עולם! איפה הימים שלי? כבר
עברו שלושה. לא מפסיקים להגיע אנשים לבית, לשאול שאלות - לחבק.
אני מתגעגעת אליו - מסתכלת על הדלת, אולי הוא ייכנס כל רגע?
אני לא אפסיק לשיר לו, אבי אומר שאני לא אחזיק מעמד ככה, הוא
לא חיבק אותי פעם אחת מאז, לא התרחצתי פעם אחת מאז, ומה הקשר
של ניקיון לכל זה? איפה הילד שלי? אני מתגעגעת לילד שלי! אבי,
תחבק אותי!
זה היום האחרון היום, אני לא מפסיקה לשמוע את עצמי בראש - - -
מנידה בראש כתשובות לאנשים, לא מצליחה לחשוב על זה שזה נגמר
מבחינתי. מה אני אעשה עכשיו? אני אכתוב? אני חייבת  לשקם את
עצמי, כולם אמרו לי כבר - וכל החברים שלו, היפים האלה - אבודים
בלעדיו.
- גם אני אבודה.
הם רוצים לחבק אותי, לא מסתכלים לי בעיניים, מה בוער לי שם?
חודש אחר כך, עוד שבוע יש לו יומולדת, אני כאן איתך, בן שלי,
אני אמשיך לבוא לכאן - למקום החדש שלך. תלווה אותי, תחזיק
אותי, תיקח ממני את העצב שוב, כמו פעם, כשהיית מחבק אותי, זורק
לי מבט כריזמטי אחרי חדשות רעות, כאילו שאתה יוצא בדיוק עכשיו
להציל את המדינה הזו, לקחת אותי מהחיים האלה. קח אותי מהחיים
האלה בלעדיך, יואבי!
הבן שלי, נשאר כתובת על אבן.
אין מגע, אין ריח, אין מבט, אין קול, אין לי כבר דמעות
בעיניים.
אני מתגעגעת אליך. יעברו השנים, הצלחתי לישון כבר חודש, אבי
מחבק אותי שוב.
אנחנו נפגשים עם אנשים שמבינים שאנחנו בעצב שלנו עכשיו, רואים
איתנו סרטים, יוצאים להופעות. זה קרוב מדי? יואבי איתנו? אתה
סולח לי שאנחנו ככה ממשיכים?
כי אני לא מפסיקה לחשוב עליך! שלא תטעה לרגע, אתה מלווה אותי
בכל הרגעים, ואתה בטח גם רואה כל דו-שיח שאני מקיימת איתך בחדר
שלך - לא פירקתי אותו מאז, עטפתי את כל הבגדים שלך בניילונים -
- -
אני זוכרת אותך לנצח! עד מותי!
אך לא לקח אותי אלוהים, לקח אותך - וציווה עליי להמשיך. ולא
יכולתי, וצו אלוהים היה זה.
אני שרה, הוא אבי, אתה יואב - בלב שלנו. תמיד. חיים שלמים של
מוות. אתה תמשיך איתי, בלב שלי לעד.
הפעימה
האחרונה..."