כל כך הרבה דברים קורים סביבנו, מתרחשים אך נבלעים בריק הזה
שמכלה כל דבר שעומד בדרכו.
הלב כבר לא שם פעמיו, אינו מתדפק פה על קירותיו - הוא שותק,
כאילו ממאן לאפשר לעצמו לחיות, נמנע מלאהוב או לשנוא, מסרב
להגיב לריקנות שמציפה אותו בכל עבריו.
ובתחתית כאב זר ומעמיק, חד כמו סכין או כלי ציד אחר שלא מאפשר
להמשיך. החיים נמוגים, הבדידות שוברת את השתיקה בדמעותיה
הקפואות - אך דבר לא קורה יותר, כאילו נגזר הדין למוות מלא
דקירות סכינים, מלא דם שנשפך לכל עבר ועיניים בוכיות אך הן לא
שלו.
הראש מסתחרר, מאבד את שיווי המשקל, צונח בכל מסתו על הכר הבודד
- נשבר לרסיסים.
רגליים יחפות פוסעות בחדר, מושטות הידיים, מוגשות השפתיים; אך
כל כל קר כאן, כל כך מנוכר - הכאב חד. כבר לא יהיה עוד יחד,
הלב זועק באפיסת כוחותיו, העבר מחוק ההווה כבר מת והעתיד אף
הוא.
לא אוהב, לא שונא, לא שום דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.