נעם דובב / מספיק בקושי |
מתפשטת בי מבוכה,
מתקשה אני לעמוד
במתח.
את ניגשת אלי במתק שפתיים
(אני סמוק מאודם),
נוגעת בי ברכות באצבע - איזו אצבע
אלוהים!
אני רוצה את כל היד,
אינך מקמצת.
מתקשה אני לעמוד
במתח.
את מרפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|