לכל רעיי, אשר שם ופה:

לאחרונה כפות הרגליים שלי כואבות.
לפני זמן מה, נפלה בחלקי ההזדמנות לרכוש משחה צהובה להקלת
כאבים.
המשחה הצהובה, בשונה משאר משחות להקלת כאבים - היא צהובה; ולא
רק זה - היא גם מקלה על כאבים, המשחה הצהובה הזו.

פגשתי ברכבת סוכן מכירות נוסע של משחות להקלת כאבים. ניהלנו
שיחה:

אני: אתה מכיר את הצהובה?
הוא: מה?
אני: את הצהובה
הוא: מה איתה?
אני: מקלה על כאבים, משהו יוצא דופן.
הוא: כן?
אני: כן.
הוא: טוב.
אני: אתה בוק.

ואז הוא קם והלך.

בשלב הזה, ראוי שאספר לכם, רעיי, כי אני מסוגל למתוח גומיה
בעוצמה רבה.

לא, איני עושה זאת לעתים תכופות. אני לא עוד אחד מאותם "מותחי
גומיות" רבים, ברנשים המסתובבים עם גומיות שאינן מתוחות
בכיסיהם, דרוכים בכל עת למותחן... לא לא, כלל לא, אני בסך הכל
(ואינני מיתמם, אם במקרה חשבתם כך) טיפוס טיפוסי, לא מי יודע
מה כמה איזה חריג יוצא דופן נטול מסגרות וערכים, אשר מפעם לפעם
מוצא לנכון למתוח איזו גומיה או שתיים. כן, לפעמים אפילו
שתיים. בכל אופן, דעו לכם כי אני מסוגל למתוח גומיה בעוצמה
רבה. ואין לי שום בעיה להודות בכך.

גם את סוכן המכירות מהרכבת מתחתי. התקשרתי אליו ממספר חסוי
והתחזיתי לשוטר. ממש כך, הוא הרי הותיר לי את כרטיס הביקור שלו
(ייתכן וראה בי לקוח עתידי פוטנציאלי עקב בעיות הטלפיים שלי).
אם כן, אמרתי לו, לסוכן הזה, כי הוא חשוד בסחר של צדפות לא
חוקיות. צעקתי עליו שאני יודע הכל. שאני הייתי שם, שאני מכיר,
שכלום לא ניתן להסתיר ממני, שתחת כל אבן, בכל שדה - אני נמצא
ואני יודע.
הוא לא האמין לי, הוא חשב שאני עובד עליו.

אז פרצתי לבית שלו ושלפתי אותו מהמיטה בלילה.

קשרתי לו את הרגליים והידיים ברצועות עור חזקות.
ואז משכתי.
כן, משכתי.
הידיים כמעט ונתלשו לו מהגוף, הוא בכה כמו כלבלב מרוח מתחת
למגף.
תנועת גלגלי השיניים שמשכו את הרצועות, פירקה את הגפיים שלו
מהר למדי, תוך שהיא משמיעה קולות דומים לפצפוץ גרעיני התירס
בשמן העמוק.

הו, זאת היתה מתיחה לעניין.

בכל מקרה, כבר מהרגע הראשון לא אהבתי אותו.
קברתי אותו בחורשה, ליד כל האחרים.