"יש לי היום יומולדת" תמיד קראה ליום הזה בקיצור, לא יכלה
להגיד את זה בשתי מילים.
ואני חייכתי אליה כמו כל שנה.
"מה תרצי השנה ל"יומו" שלך ?"
היא חייכה..."זוכר את הסוודר הוורוד שקנית לי לפני 5 שנים ? "
כמובן שאני זוכר, אח"כ צילמתי אותך איתו ובלעדיו ועשינו אהבה
כמו שרק את ואני יודעים לעשות אהבה, ומאז יש לי חיבה מוזרה
לסוודרים ורודים....

כבר שנה שאנחנו לא ביחד, רק ידידים, אפשר לומר ידידים
טובים...ואת מספרת לי הכל. כאילו שאני מעוניין לשמוע, אבל אני
מניד בראשי מלטף לך את הראש ונותן לך כתף לדמעות.  אחרי שנה של
לא ביחד אני כבר לא זוכר את הריבים, את הרגעים הפחות יפים.
זוכר רק את הטיולים המשותפים, את האושר, את החיוך שלך, ואת
הסוודר הורוד.
כמה ורוד הוא היה.

את זוכרת את ה"יומו" שלך לפני שנה ? כמה ימים אחרי שנפרדנו.
כמה שבכינו שנינו וב"יומו" עצמו כבר חשבתי לא להגיע ולא להגיד
מזל טוב, אבל לא יכולתי. אז הגעתי ועמדתי מחוץ למסעדה וראיתי
אותך עם כל החברים צוחקים ועליזים ורק אני עמדתי בפינת הרחוב
קופא מקור ונורא רציתי להיות איתך שם בפנים.

כמה כאב ? כמה אהבה יכולה להיות בבן אדם אחד ?
אני זוכר את הריח שלך כל פעם שלבשת את הסוודר הורוד, אני יכול
להרגיש אותו לידי כאילו זה היה אתמול.
כל שנה הבאתי לה משהו מיוחד. הסוודר הורוד, צב חמוד העונה לשם
"לטי"....
"אתה יודע שאתה עוד חייב לי מתנה על שנה שעברה"
יודע, מרגיש כאב על זה כל יום ויום ...
"ומה תרצי ? מתנה מאוחדת , פיצוי על שנתיים ?"
חייכה שוב...
"השנה אני רוצה אהבה...כמו של פעם , כמו של הזמנים הטובים
שלנו, אהבה טהורה, אהבה כמו שרק אתה ואני יודעים."

הפעם היה זה תורי לחייך.
מזל טוב ילדונת. אוהב אותך המון !


28.01.01