און זבלודוביץ' / כשפקחתי את עיניי |
בפעם הראשונה
בבית הספר הגדול הזה
הייתי אז נערה כל כך קטנה
יפה ומקסימה
כובשת כל אחד
גדלת להיות פיה מדהימה
בזמן אחר ובמקום אחר
נותרתי בצד
ולא ידעתי איך לשאת את זה
איך אוכל להיות שוב לבד
חשבתי כבר הרבה ולא מבין דבר
ומה בסך הכל ביקשתי לילה אחד
שבו אוכל לומר את כל מה
שאני חושב עליו
ומה הרגשתי בעבר
ומה עושים עם זה עכשיו
אכתוב לך שיר פשוט על זה
שתאהבי לעד
כדי שלא תהיי שם לבד
וכל הזמן אני מוטרד שלא אראה אותך יותר
ולא אוכל כבר לבקר אותך בעבודה או במקום אחר
ואז אשכח את מה שיש לי להגיד
ולא אראה אותך לתמיד
מה אוכל לומר ומה אפשר כבר לעשות
הרי את בחורה כזו שלא נותנת משמעות לבקשות
אז הנה אני מושיט לך את ידי
יבוא יום ותהיי איתי
אז איך אוכל לומר את כל מה
שאני חושב עליו
ומה הרגשתי בעבר
ומה עושים עם זה עכשיו
אכתוב לך שיר פשוט על זה
שתאהבי לעד
כדי שלא תהיי שם לבד
ועוד מעט את לא תהיי
ומה אוכל אז לחשוב
שפספסתי הזדמנות ושיכל היה להיות יותר קרוב
אז תסלחי לי שלא ניסיתי לנשק
ותסלחי לי שלא ניסיתי לחבק
ותסלחי לי שלא ניסיתי לאהוב אותך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|