|
אני מעשן את קיומי
לאט לאט יוצר ומסחרר סביב עצמי
טבעות עשן של זיכרונות מתפוגגים
נושא עייני מעלה מטה ובמבטיי חוזר
ושב אל אותם מחוזות רחוקים
אני מעשן את קיומי
לאט לאט נותן לחרטות להיעלם
והפצעים מחלימים ומגלידים מעצמם
עם הזמן אני לומד לספוג את עצמי
ומתקדם אל מחוזות חדשים, בטוחים
אל מחוזות שאינם עשן או אפר ועפר
מחוזות קיימים ביותר |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.