אני כבר לא קטנה.
אני יודעת שזה הדבר הילדותי ביותר שיכולתי לומר לך אבל אני
רוצה, אני צריכה.
אמא.
אני אוהבת אותך אבל את פוגעת בי,בכל פעם מחדש.
את לא מקשיבה
את לפעמים לא מבינה
יש לי צרכים
יש לי רצונות
תנסי להבין שבגרתי ואין מה לעשות,
אני לא אחזיק את היד שלך לנצח ואלך אחרייך לכל מקום.
ולפעמים אני אגיד דברים שיסתרו את מחשבותייך
אבל זה היופי שבלגדל ילד - לראות שהוא בנאדם בפני עצמו בלי אף
אחד אחר ויש לו רצונות משל עצמו ומחשבות שהן רק שלו.
אני לא אומרת כדי לפגוע,אני אומרת כי זו מי שאני וזה מה שמייצג
אותי את מחשבותי ואמונותי וזה שונה ממך אבל את צריכה לסמוך עלי
שאני עושה את הטוב ביותר בשביל עצמי ומה שיעשה לי טוב בסופו של
דבר ולדעת שכשאני אצטרך עזרה אני אפנה אלייך בלי לפחד שישפטו
אותי.
להיות אדם חזק וטוב זה להבין שיש אנשים ששונים ממך וגידלת אותי
ואני מי שאני בזכותך ולא בגלל אף אחד אחר (לא החברות שלי ולא
המקומות שאני יוצאת אליהם) ואת לא צריכה לזלזל ולומר איך יצאה
לי ילדה כזאת ולומר זאת הבת שלי ואני אוהבת אותה ואת מה שהיא
אפילו אם דעותיה הן לא הדעות שלי ואנחנו לא תמימות דעים.
תנסי להבין את זה שאנחנו אנשים שונים,ישויות נפרדות ותאהבי
אותי וזהו בלי תנאים ובלי הצבת גבולות, כי מהי אהבה אם לא
מקבלים את הצד השני?! אוהבים כי אוהבים ואם לא אוהבים - אז אין
צורך לקבל שום דבר באדם השני ולא מכבדים כי הוא שום דבר בשבילך
- בדיוק כמו הילד של השכן -שהוא הילד של השכן.
תאהבי אותי כי אני אוהבת אותך.