קול נמוך כומס הבטחות,
מרעיד זכרונות,
מרעיד ערגונות,
מרעיד כל פיסת יגונות.
חום נעים גואה מחלציה,
חום נעים לו חיכתה זה שנים.
וכמי שמפריח צפורים מכלובן
היא שולחת אצבע אל בין הסדינים.
היא נשארת בקהל הנשים
נשמרת פן יגברו תאוותיה
היא אוהבת לשחק בליליות
נסחפת בכל תשוקותיה.
היא רוצה את פניו למשש
היא רוצה לחרוש בקמתיו
את הגבר של חייה בודקת
ורוצה ליפול בין רגליו.
היא רוצה להתערטל מול עיניו
היא רוצה לגרות את יצרו,
להרגיש איך פתאום הוא גומר,
להרגיש איך פתאום היא איתו.
לפתע נפלטת קריאה,
היא משחררת לו את החגורה,
מעולם היא לא התנשמה כך
עד גבול ריאותיה.
לפתע ידו על שדיה,
יד בוטחת משחררת אותם,
פיטמתה ניסחטת במציצה
עד גבול הנאותיה.
והיד יוצאת מהחור,
והחושך מוצף שוב באור,
והחיוך שנשפך מפניה,
שב ונסוג לאחור. |