לאחר הדייט הגרוע עם הקב"ט של המלון נותר בי הרושם של מי שרוצה
לטרוף את כל הקלפים, במקרה הזה  את כל הבחורותלאחר הדייט הגרוע
עם הקב"ט של המלון נותר בי הרושם של מי שרוצה לטרוף את כל
הקלפים, במקרה הזה  את כל הבחורות וכי נדמה לו כי הוא החשפן
במסיבת הרווקות כך שמיד בחרתי להמשיך את הערב עם ידיד מספר
הטלפונים שלי, אני מעבירה במהירות מעצבנת את רשימת השמות שלי,
ונתקלת באריק מהאירובי, אייל מהבריכה, שרון מההליכה וכבר נדמה
לי שיש לי חדר כושר מהלך בתוך תא הטלפונים הזה, אני סוגרת
במהירות ומעדיפה להסתפק בנועם - המציל של הבריכה, למרות תוארו,
הוא די נחבא אל הכלים, עדין, בדיוק מה שאנו מגדירים "יורם" -
אבל הבנתי כי העדינות והשקט שבו יכולים להוציא את האקטיביות
שבי, את האנרגיות המתפרצות מתוכי, ורק אחד כמו נועם יכול לשבת
שעות ולתת לי את הציון 100 בחשיפת מונולוג פיזי מעולה שלי.
נועם, הוא מי שהכרתי לגמרי במקרה, כשהגעתי לבריכה מעט על מנת
לתפוס צבע מוקה מהפנט שיבליט את גופי החטוב ואת השאר ישאיר
לדמיון, אחר כך עשיתי את השטות הכי גדולה, כשמעדתי כמו טיפשה
לבור שהזהירו אותי עליו מראש, בטח זה היה הרגע בו הוא אמר גם
בלונדינית וגם טיפשה, אבל מה אני אשמה, כשברקע מוסיקת דאנס
מדהימה, ושכל מה שענין אותי זה להקשיב לכוריאוגרף המדהים
שהעביר לנו כמה דקות של אירובי?
אבל זה היה הרע במיעוטו, שכן רק בזכות המעידה הזו שלי, הכרתי
את נועם - זה שאמרתי לכם שהוא נחבא אל הכלים.

בערב - מיקום חדר השינה שלי בסמוך לחדרו של נועם המציל של
הבריכה, השרה עלי הרגשה קצת יותר נעימה ממה שצוות הבידור היה
יכול לגרום לי במצבי שלי. וכך בהתארגנות מהירה לכיוון הבריכה,
אני שמה עלי את הביקיני , מאמינה כי אולי אתקל בו במעלית, מנסה
לעודד את עצמי, וכך  יוצאת לכיוון המעלית וממתינה בעמידה איתנה
אך לחוצה לידה. אני לוחצת במהירות להזמנתה, אבל האור המהבהב
מסמן לי שהיא עדיין תפוסה, אני ממתינה בסובלנות כפייתית, מכורח
הנסיבות.. הנה  2 דקות חולפות להן והמעלית לשרותי נפתחת ומטר
על מטר הביאו אותי להצטופף עם המנקה של בית המלון, שבמקרה גם
הדיף ריח זיעה רע עד אימה, הוא היה בזמן ניקוי המראות במעלית,
חשבתי כי יפנה לי את המעלית  וישוב לאחר מכן לעסוק במלאכתו, אך
הוא בחר להשאר עימי בתוך צינוק המעלית, למה לא בעצם? הרי לא
תמיד יוצא לו להצטופף במעלית עם יפה כמוני - מנסה להחמיא לעצמי
בשקט בלב. ואני מפנה אליו את גבי , וחושבת שזה בעצם נורא
בהתחשב שאני עם הבקיני שלי, אז מעדיפה להסתובב ובפניו להסתכל
אולי מהמבוכה יפנה הוא את גבו אלי, אבל הוא מחייך, חיוך
תאילנדי מעצבן "יפה, יפה" הוא אומר, ואני מרגישה צורך עז באותו
רגע להסביר לו את עשרת הכללים של הטרדה מינית, אבל מה הוא מבין
בכל זה, אני הופכת להיות פקעת עצבים, מה שכמה שניות במעלית
מסוגלות לעשות לי. אני מחכה שקומת הקרקע תגיע במהרה, 5 שניות
הפכו כמו חמש דקות של סיוט ואפילו על הפנטזיה שלי לא יכולתי
לחשוב - נועם, אך אילו זה היה נועם במקום אותו פועל תאילנדי
זר, בטח היה מצטופף הכי קרוב אלי, מימיני משמאלי או איפה
שיבחר, ומכאן, אראה לו את התמימות המתפרצת שבי, טוב, אז פנטזיה
לא התגשמה לי הפעם אך  למזלי יצאתי בשלום מאותה מעלית, לא היה
שם את נועם מהחדר ממול, ולא שום אביר חלומות אחר - וכמו במין
חוק מרפי, שניה לאחר שאני יוצאת מן המעלית אני רואה אותו נכנס
לתוכה, ומי שהיתה שלובה איתו יד ביד זה לא אחרת מאשר אותה אשה
מדהימה שפגשתי אז בקבלה - הוא הסתכל עלי ושידר מבט כאילו היינו
בשבועת הצופים - דאג שהיא לא תראה שום דבר ממה שעשה - אבל איך
זה שהזמין אותי אליו הלילה? האם אני רק פנטזיה? טוב, למי זה
איכפת, ניסיתי לעודד את עצמי - הרי להיות פנטזיה זה יכול להיות
דווקא נחמד, הרי פנטזיה זה הדבר הכי יפה, הכי מושלם שאפשר
לחלום עליו - והרי אני הוגדרתי על ידו ככזו - כך ניסיתי לעודד
את עצמי מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה - ולנסות למלא את חצי
הכוס הריקה - באותה אשליה.

אז מי שעוד לא השכילו כי המזור לגבר זו האשה - יקראו זאת שוב
ושוב. וכי נדמה לו כי הוא החשפן במסיבת הרווקות כך שמיד בחרתי
להמשיך את הערב עם ידיד מספר הטלפונים שלי, אני מעבירה במהירות
מעצבנת את רשימת השמות שלי, ונתקלת באריק מהאירובי, אייל
מהבריכה, שרון מההליכה וכבר נדמה לי שיש לי חדר כושר מהלך בתוך
תא הטלפונים הזה, אני סוגרת במהירות ומעדיפה להסתפק בנועם -
המציל של הבריכה, למרות תוארו, הוא די נחבא אל הכלים, עדין,
בדיוק מה שאנו מגדירים "יורם" - אבל הבנתי כי העדינות והשקט
שבו יכולים להוציא את האקטיביות שבי, את האנרגיות המתפרצות
מתוכי, ורק אחד כמו נועם יכול לשבת שעות ולתת לי את הציון 100
בחשיפת מונולוג פיזי מעולה שלי.
נועם, הוא מי שהכרתי לגמרי במקרה, כשהגעתי לבריכה מעט על מנת
לתפוס צבע מוקה מהפנט שיבליט את גופי החטוב ואת השאר ישאיר
לדמיון, אחר כך עשיתי את השטות הכי גדולה, כשמעדתי כמו טיפשה
לבור שהזהירו אותי עליו מראש, בטח זה היה הרגע בו הוא אמר גם
בלונדינית וגם טיפשה, אבל מה אני אשמה, כשברקע מוסיקת דאנס
מדהימה, ושכל מה שענין אותי זה להקשיב לכוריאוגרף המדהים
שהעביר לנו כמה דקות של אירובי?
אבל זה היה הרע במיעוטו, שכן רק בזכות המעידה הזו שלי, הכרתי
את נועם - זה שאמרתי לכם שהוא נחבא אל הכלים.

בערב - מיקום חדר השינה שלי בסמוך לחדרו של נועם המציל של
הבריכה, השרה עלי הרגשה קצת יותר נעימה ממה שצוות הבידור היה
יכול לגרום לי במצבי שלי. וכך בהתארגנות מהירה לכיוון הבריכה,
אני שמה עלי את הבקיני , מאמינה כי אולי אתקל בו במעלית, מנסה
לעודד את עצמי, וכך  יוצאת לכיוון המעלית וממתינה בעמידה איתנה
אך לחוצה לידה. אני לוחצת במהירות להזמנתה, אבל האור המהבהב
מסמן לי שהיא עדיין תפוסה, אני ממתינה בסובלנות כפייתית, מכורח
הנסיבות.. הנה  2 דקות חולפות להן והמעלית לשרותי נפתחת ומטר
על מטר הביאו אותי להצטופף עם המנקה של בית המלון, שבמקרה גם
הדיף ריח זיעה רע עד אימה, הוא היה בזמן ניקוי המראות במעלית,
חשבתי כי יפנה לי את המעלית  וישוב לאחר מכן לעסוק במלאכתו, אך
הוא בחר להשאר עימי בתוך צינוק המעלית, למה לא בעצם? הרי לא
תמיד יוצא לו להצטופף במעלית עם יפה כמוני - מנסה להחמיא לעצמי
בשקט בלב. ואני מפנה אליו את גבי , וחושבת שזה בעצם נורא
בהתחשב שאני עם הבקיני שלי, אז מעדיפה להסתובב ובפניו להסתכל
אולי מהמבוכה יפנה הוא את גבו אלי, אבל הוא מחייך, חיוך
תאילנדי מעצבן "יפה, יפה" הוא אומר, ואני מרגישה צורך עז באותו
רגע להסביר לו את עשרת הכללים של הטרדה מינית, אבל מה הוא מבין
בכל זה, אני הופכת להיות פקעת עצבים, מה שכמה שניות במעלית
מסוגלות לעשות לי. אני מחכה שקומת הקרקע תגיע במהרה, 5 שניות
הפכו כמו חמש דקות של סיוט ואפילו על הפנטזיה שלי לא יכולתי
לחשוב - נועם, אך אילו זה היה נועם במקום אותו פועל תאילנדי
זר, בטח היה מצטופף הכי קרוב אלי, מימיני משמאלי או איפה
שיבחר, ומכאן, אראה לו את התמימות המתפרצת שבי, טוב, אז פנטזיה
לא התגשמה לי הפעם אך  למזלי יצאתי בשלום מאותה מעלית, לא היה
שם את נועם מהחדר ממול, ולא שום אביר חלומות אחר - וכמו במין
חוק מרפי, שניה לאחר שאני יוצאת מן המעלית אני רואה אותו נכנס
לתוכה, ומי שהיתה שלובה איתו יד ביד זה לא אחרת מאשר אותה אשה
מדהימה שפגשתי אז בקבלה - הוא הסתכל עלי ושידר מבט כאילו היינו
בשבועת הצופים - דאג שהיא לא תראה שום דבר ממה שעשה - אבל איך
זה שהזמין אותי אליו הלילה? האם אני רק פנטזיה? טוב, למי זה
איכפת, ניסיתי לעודד את עצמי - הרי להיות פנטזיה זה יכול להיות
דווקא נחמד, הרי פנטזיה זה הדבר הכי יפה, הכי מושלם שאפשר
לחלום עליו - והרי אני הוגדרתי על ידו ככזו - כך ניסיתי לעודד
את עצמי מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה - ולנסות למלא את חצי
הכוס הריקה - באותה אשליה.

אז מי שעוד לא השכילו כי המזור לגבר זו האשה - יקראו זאת שוב
ושוב.