פתאום ראיתי את יוני.עברו 3 שנים מאז הפעם האחרונה שהתראנו.הוא
הסתכל עלי וצעק לי,"בוא נסגור שער".ישבנו על בירות ודיברנו:
הכל התחיל אחרי שהרגתי את המחבל.
הוא קיבל כדור בין העינים ויוני המ"פ ביקש ממני לסחוב אותו על
הגב כי יכול להיות שלגופה שלו יש מחיר ואולי בזכותי ישחררו
חטוף או שניים.הדרך חזרה היתה ארוכה וקשה.סלעים,אדמת טרשים
מפויחת משנים של מלחמה,עצי אורן וארזים מטריפים
בבדידותם,בריחוקם מהמציאות.רק בלבנון יכולת לראות עצים
מסוממים.מסביב יהום הסער
פצצות,מרגמות,גופות,מואזין,חיזבאללה,רעש,באלגן,יאוש וחורבן אבל
לעצים זה לא הזיז,הם נותרו שלווים במקומם,מחייכים חיוך
ביישני,מתריס. נעים בקצב הרוח כאילו היו ב-full moon party
,רוקדים בלחש שקועים בבדידותם.אני שהייתי רקדן לפני שהחלפתי את
צעדי המחול בכנפיים ובשמאל ימין ,ידעתי שהם רוקדים,זיהיתי את
התבניות
שמעתי את הלחישות.אגלה לכם סוד מיקצועי-בריקוד אתה תמיד לבד;
מושך את התנועה מבפנים החוצה,ממעמקי הלב לרקמה החיצונית,עוצמת
התנועה כמקבילה לעוצמה הפנימית.מתוך הלבד הזה-הביחד משתלב
ונוצרת רקמה.הרקדן הוא נקודה שמקבלת משמעות רק אם היא חלק מקו,
ואוסף הנקודות הבודדות שיוצרות את הקו יוצרות להקה.העצים רקדו
לבד בתוך התופת.עצים מסוממים,עצים אחרי שחרור,עצים
בנירוואנה,בשאנטי של עצמם.רק בלבנון יכולת לראות את זה .העץ
כמראה הפוכה למציאות ככל שהתופת יותר גדולה הריקוד עמוק יותר
,חדור יותר.בודד.
סחבתי את הגופה כאילו הייתה עוד פק"ל על גופי,יש מצב שתוספת של
משקל כבר לא מזיזה לך,אתה לא מרגיש דבר, הולך מכוח
האינרציה,מרוכז בכלום אחד גדול.מהפצע שלו נזלו טיפות של דם,כמו
מברז שלא סגרו אותו טוב.טיפטוף מעצבן שהציק לי מאוד.הדם שלו
נזל לי על האף,ומשם חדר קצת לפה .ירקתי אותו,נעצרתי והתחלתי
לשיר.
אהוד בנאי מכירים?"לפני שהטיפטוף יהפך למבול-צריך למצוא שער לא
נעול".יוני המ"פ רץ אלי עצבני ואמר לי שזה לא זמן מתאים
לשירה.כיוונתי כלפיו את הנשק ואמרתי לו שאם הוא לא עף לי
מהפנים אז הוא רק צריך לבחור את השיר שילווה את הלוויה שלו.
יוני זז אחורה וביקש מערן שישא את הגופה של המחבל והמשיך
ללכת.
גם אני המשכתי ללכת.
שלוש שעות אחרי זה בתחקיר בפיקוד צפון יוני לא דיבר על זה.הוא
אמר ביובש שהרגתי את המחבל,שהתברר שהיה קודקוד רציני ושהפעולה
הסתימה בהצלחה יתרה.
אלוף הפיקוד והרמטכ"ל שיבחו את הסיירת בביטויים הרגילים
ונשלחנו לחופש.קיבלתי בקבוק שמפניה מאלוף הפיקוד וחיבוק מיוני
המ"פ ולעולם לא דיברנו על זה,עד הערב בקטמנדו. |
