אני לא יודעת על מה אני רוצה לכתוב...ולמה אבל אני יודעת
בוודעות שאני רוצה, ושאני זקוקה לדף ועיפרון או לחילופין
למקלדת ולדף היוצר שלי. פה זה מקום טוב באמצע שום מקום לעשות
דברים שאפשר רק באמצע שום מקום- לספר דברים כואבים בלי לשמוע
רחמים בקולו של השומע לשתף בכל מה שמציק...והיופי הוא שאני
אפילו לא משלמת על זה  (בהשוואה לטיפול פיסיכולוגי-כמובן.)
ובכלליות שום מקום זה מקום מצויין- מאז ומעולם הפנטזיה שלי
הייתה להיות באיזה אי נידח רק אני איתי..אני יודעת שאני לא
רוצה להיות שם יותר ממספר חודשים מידי פעם..לא לחיות שם באופן
סדיר אבל לנוח שם שאני מרגישה מוקפת ביותר מידי אנשים זה מוצא
מצויין- לשלווה הפנימית שלי ושל אלה הסובבים אותי. פשוט- מאז
שנולדתי אני חייבת כמה שעות לנוח איתי- חברה, חברה אבל לא 24
שעות אמא שלי טוענת שאפילו בפעוטון כבר יכלו לראות שאני בן אדם
מתבודד מעט אחרי בוקר שלם אם אנשים הייתי נעשית מעט לא שלווה
והיה הסדר שאני רוצה אני יכולה ללכת לחדר בפנוי ולנוח מכולם,
זה מוזר- כי אנשים מטבעם אמורים לחיות בלהקות לא כבודדים אבל
לא נורא אף פעם לא הרתיע אותי להיות שונה מהטבע האנושי
ה"מדהים".
עוד דבר מוזר הוא שפחות מפריע לי להיות עם אנשים מחוץ לבית,
כלומר, הייתי בטיולים שנתיים וכד' אבל ברגע שזה מגיע אליי
הביתה לארח מישהו יותר מיום אני על סף השגעון ובכלליות אני
הופכת להיות אדם די לא נחמד מישהי פעם הגדירה את זה כשמירה על
טריטוריה פרטית, כמו בג'ונגל אני האריה שסימן את שטחו ואבוי
ואבוי לאריה החצוף הנוסף שינסה להיכנס אל שטח זה!
זה מוזר לראות בכל מעשה כמה שאנחנו חיות ולמעשה אין בינינו
לבין ההולכים על ארבע שום הבדל חוץ מבצורת הגוף כי תכלס על כל
התנהגות של כל אדם ניתן למצוא חפיפה בטבע וזה מצחיק כי למרות
כל העליונות, ההשקפה הסנוביזית והחסרת שיוויון של הגזע שלנו על
גזעי חיות אחרים אין להימנע מנקודות החיבור והדימיון הקרוב
שקיים בינינו לבינם..ואיך שלא נסתכל על זה אנחנו חיות!