בלילות קרים, הרוח מנשבת
את היום ההוא
היטב היא זוכרת
הן תוכל היא לשכוח
להפריח מזיכרונה
הן תשוב להיות היא
מחייכת ואיתנה
ידיים קרות, זרות, חדות
חודרות הן עמוק
שורטות, מכאיבות
כן ניסתה היא לברוח
למקום בו תרגיש בטוחה
היא מתגעגעת הביתה
מבקשת סליחה
מבטיחה שתשוב להיות
כשם שהייתה
ושוב הידיים הקרות, הזרות
מסרבות הן לסגת
הנגיעות חוזרות ונשנות
וגופה, הוא בוגד בה
ידיה, רגליה, אינן זזות!
היא רוצה לזעוק
לבקש שיפסיק
אך אין מי ששומע
ויש מי שמציק
ובלילות קרים, כשהרוח מנשבת
ביום ההוא
היטב היא נזכרת
הן תוכל היא לשכוח
להפריח מזיכרונה
הן שבה להיות היא
מחייכת ואיתנה? |
