אחרי המעבר בכל הישראליאדה הקבועה של שדה התעופה, הכוללת
ביקורת דרכונים, אינספור דביקות בטחוניות, וחישוב מדוקדק של
כמה בדיוק ייצא לך לקנות את האבסולוט יחד עם הרמי מרטין, נוחתת
עליך לרגע מחשבה פילוסופית שנעה בין מפחידה לבין מרגיעה.
אתה קולט שבניגוד לכביש, למשל, שם יש לך דרגה לא קטנה של שליטה
על המתרחש, ולכן אתה זכאי לפחד מתאונת דרכים - בכל זאת, זה דבר
שנמצא בשליטתך - במטוס אתה כל כך חסר יכולת שזה לא יאומן. הרי
בכביש אתה יכול לשבור שמאלה, לנסות להתחמק... ומה תעשה במטוס?
אתה באמת חושב שהחגורת הצלה המצ'וקמקת הזו תציל אותך? אפילו
לבריכה לא הייתי נכנס לדבר הזה אם לא הייתי יודע לשחות, אז
ליפול מגובה של 7 קילומטר למטה ולתלות את התקוות שלי בחגורה
הזו? נו באמת... אז מצד אחד זה מפחיד - אתה יכול למות ולא תהיה
לך שום שליטה על זה, אבל מצד שני - אתה גם מקבל תחושה קצת
מוזרה של שלווה - הרי אתה בלאו הכי חסר אונים פה, אז שב,
תתרווח, ותנסה להינות.
ואז אתה עולה למטוס...
הדבר הראשון שמכה את האף שלך הוא הריח החזק של ארוחת מטוסים.
מסוג הריחות האלה שחוסמים כל סיכוי להתרחשות מעניינת.
אוטומטית מי שעולה לראש שלך היא בר רפאלי בסדרה "פיק אפ". אתה
מתמלא חמלה כלפיה - האם היא תראה בעוד שלושים שנה כמו לודמילה,
הדיילת האוזבקית שלי, אשר נראית כאילו בלעה עגלת אוכל שלמה?
האם לודמילה היא זו שבמהלך שנות ה-70 מכרה בגדי ים לחבורת
מתבגרים אוזבקים חרמנים? בר, כל יום לפני שאלך לישון אתפלל שלא
תגמרי ככה את הקריירה, ובכל מקרה - תתפסי חתן עכשיו, כי כשתראי
כמו לוויתן מחומצן הדבר היחידי שהיא תצליח למצוא זה את נימו.
מה שמעביר אותי לנושא אחר - יש בנאדם אחד בעולם הזה שזיין את
פמלה אנדרסון ואת בר רפאלי. קוראים לו דיוויד שרבט. בדרך הוא
גם שיחק בבייוואץ', נהיה עשיר מעבר לכל דמיון, ואפילו הוא שר
לא רע. בטוח שיש לו זין קטן.
בכל מקרה, נמשיך הלאה מחוויות הטיסה שלי. אני היחידי שחושב
שלחברן במטוס זה אחד הדברים הכי מגניבים שיש? מעבר לתחושה
המטאפורית שהפעולה הזו נוסחת בך, של הורדת גושים על כל העולם
מגובה של כמה קילומטרים טובים, אני רק מתאר לעצמי את אחד
מהזוגות המכוערים בטיסה הזו נכנסים כדי להצטרף למועדון ה"מייל
היי" אחרי שאני הורדתי שתי ארוחות של חברת התעופה האוזבקית
לתוך המחראה הזו ואני, שוב, כמו כלפי לודמילה, בר רפאלי
האוזבקית, אני מתמלא חמלה, אך חמלה אשר מהולה בלא מעט גיחוך,
כי עם כל הכבוד לסקס במעלה האטמוספירה, מה שאני השארתי שם זו
הגירסה המתוחכמת לגז חנקן, וכידוע לכם - עם גז חנקן אי אפשר
לנשום. אי לכך ובהתאם לזאת - נא לדחות את כל תוכניות הפרו ורבו
ברחבי הגלקסיה עד יעבור זעם, או עד שיתפנה התא ממול.
והורדת המים בתא השירותים... מישהו ראה פעם דבר כזה? כל כך
מגניב! כל החרא נעלם בשקלאק אחד! פלאי הטכנולוגיה אליהם הצליחו
להגיע האוזבקים! עכשיו רק נראה אותם מצליחים להמציא דיילת
שדוברת מילה אחת קוהרנטית באנגלית, שירותים (נייחים, כאלה
שנמצאים על האדמה) שהמושג ניאגרה לא זר להם, ואני אגיע רשמית
למסקנה שהאוזבקים שייכים למשפחת המדינות המודרניות.
ואז מגיע שלב הנחיתה, שישר עושה לי טוב. בכל זאת, יש משהו מאד
מצניע, בזה שאתה קולט שהבנאדם שיושב שם בתא הטייס, נכנה אותה
בחיבה וולאדי, אמנם לא יודע להגיד מילה ורבע באנגלית, אבל
הבנאדם מסוגל לקחת ציפור ברזל ולהעביר אותה כמה יבשות ולהנחית
אותה בול במקום הנכון! כשאני אצליח להטיס מטוס נייר חמש מטר
אולי תהיה לי את הזכות לבוא ולצחוק עליו. עד אז - אני אשתוק.
טיסה נעימה!