"תמיד הייתי ילד אלים,הייי מרביץ לכולם סתם ככה בלי סיבה,פשוט
אהבתי להרביץ.אהבתי להכאיב לאנשים,להכאיב פיזית...
בהתחלה בגן,הייתי סתם מכניס לילדים אגרופים בכתפיים וכשהגננת
הייתה שואלת אותי למה עשיתי את זה, הייתי אומר לה שזה בגלל
שאני אוהב אותם וככה אבא שלי עושה לאנשים שהוא אוהב. אז כולם
חייכו ואמרו שטוב שיש לילד מודל לחיקוי.בבית הספר היסודי אחרי
שעיקמתי לדני את הרגל עקב זריקת כסא,המורה קראה לי לשיחה ורצתה
לדעת למה עשיתי את זה,אמרתי לה מה שאחי תמיד אמר להורים שלי
כזה קרה,הוא היה אומר שזה בטעות ושהוא מצטער וזה לא יקרה
יותר.התירוץ הזה החזיק לי עד לחטיבה, שם אחרי ששברתי לירין את
ופתחתי לאלעד את האף, שלחו אותי בדחיפות ליועצת כזאת
זקנה,חייכנית עם משקפיים עבים מאד,ונקודת חן גדולה על האף שאם
מסתכלים מקרוב רואים כמה שערות קטנות מבצבצות.היא שאלה למה
עשיתי את זה ואני עניתי שאני לא יודע.היא שלחה אותי בדחיפות
לפסיכולוג שלא מצא אצלי כלום,אז אמרו שזה כי אני קצת לבד בבית
הספר ובבית. התירוץ הזה החזיק עוד שלוש שנים עד לתיכון כבר אף
אחד לא דיבר איתי,כי כולם דיברו עלי ואף אחד לא רצה להתקרב
אלי.הפיצו עלי כל מיני שמועות מוזרות, על זה שהייתי שבכת השטן
או שההורים שלי התעללו בי. לא ידעתי מי הפית את השמועות האלה,
אז לא הרבצתי לאף אחד.אחרי התיכון והצבא התחתנתי עם מישהי
שפגשתי באיזה מסיבה.כשהיינו מזדיינים הייתה מכה אותה, היא חשבה
תמיד שזה מגרה אותי אז לא אמרה כלום ונהנתה למרות הכאב.בעקבות
הזיונים נולדו לנו שני ילדים שעליהם הייתי מוציא את העצבים שלי
מידי פעם ובגלל שזה היה ככה מאז שהם היו קטנים,הם חשבו שככה זה
צריך להיות ולא התנגדנו אף פעם, פשוט ספגו את זה.
יום אחד חזרתי הביתה עם כמות בלתי נדלאת של אנדרנלין בדם.
אישתי ישזבה בסלון וראתה טלויזיה. נכנסתי הביתה בעצבים ועברתי
בסלון כמו רוח סערה,ישר לחדר השינה.אישתי הייתה רגילה הלתנהגות
כזאת מצידי ולא הגיבה. בחדר השינה פתחתי את מגירת הגרביים שלי
ותחבתי את היד עמוק בין הגרביים,שלפתי את האקדח שלי. ברטה 0.38
כסוף וחדש לחלוטין היה מוחזק עכשיו בידי.בדקתי שיש כמה קליעים
במחסנית והתקדמתי לעבר הסלון,זיעה קרה עטפה את מצחי.
אישתי הסתכלה עלי והייתה המומה,היא פתחה את הפה להגיד משהו,אבל
אני כבר לעולם לא אדע מה היא רצתה להגיד.
חיררתי בכל הקליעים שהיו במחסנית עד שנעמדתי מול הגופה שמוטלת
על הריצפה,ממשיך ללחוץ על ההדק של האקדח הריק. ריח של אש ועשן
היה בחדר,הרגשתי את הגוף שלי ריק מאנדרנלין. לא יחסתי משמעות
מיוחדת למה שקרה כרגע בחדר, תפסתי את הגופה ויצאתי לחצר. שם
הנחתי את הגופה על האדמה ותפסתי את, התחלתי לחפור,זרקתי את
הגופה וכיסיתי בצורה מורשלת.אפילו לא טרחתי לסמן את המקום,אבל
אני חושב שהכלב כבר עשה זאת בשבילי.נכנסתי הביתה לשטוף את הדם
מהידיים,והילדים בדיוק נכנסו הביתה.הם שאלו "איפה אמא?"...לא
עניתי להם ורק הרבצתי להם,הם ספגו את זה והלכו לבכות בחדר..."

"האיש הזה ממש מטורף" חשבתי לעצמי.
סגרתי את הספר,שתיתי משהו והלכתי לישון.המיטה הייתה קצת ריקה
בלי אישתי והילדים עשו קצת רעש בגלל הבכי שלהם בחדר השני.אבל
בסוף הצלחתי לישון...