מדי פעם נוצר סכסוך בין שני בני אדם. ואז ישנן טענות. ונדמה כי
הטענות הן ענייניות, הנקודה היא שכל הטענות הענייניות הללו הן
אף פעם לא דבר קל, בעיקר אם יש בהן ממש, ולעיתים אכן יש בהן
ממש. אך אף פעם לא כאן הבעיה. אם הבעיה היא רק עניינית, ניתן
לפתור אותה ללא בעיות כמעט. אותן טענות הופכות לבעיה בגודל של
פיל ברגע שיש דינאמיקה של סכסוך, או עוינות או כעס. ואז הבעיה
הקטנה ביותר הופכת לעילה למלחמת עולם שלישית. אך ברגע
שהדינאמיקה השלילית מתפוגגת (בעיקר בגלל שצד זה או אחר מוכן
לרדת מן העץ) --  פתאום הכול בסדר. ומה שנראה בוער ונורא ואיום
רק לפני כמה שניות נראה אפילו מגוחך. לפתע הבעיה הטכנית עצמה,
נעדרת את העוקץ, או הנפץ שהיה לה כשהייתה הדינאמיקה שלילית.
ועל כן, הדרך לטפל בבעיות שמתחזות לענייניות אך יש מאחריהן
דינאמיקה שלילית, זהה לדרך שמטפלים באדם שקיבל מכת חשמל: ראשית
יש להפריד אותו מזרם החשמל. ובנמשל: יש להפריד את המאשים או
הצד הנפגע מן הדינאמיקה השלילית. וברגע שהדינאמיקה השלילית
פוסקת מיד מתרחש מצב של דינאמיקה חיובית. מעניין, זה לא שצריך
ליצור דינאמיקה חיובית. היא תמיד שם. כל שצריך לעשות זה לנטרל
את הדינאמיקה השלילית ומיד תופיע הדינאמיקה החיובית.
ואז כשמצויים בתוך המרחב המוגן של הדינאמיקה החיובית ניתן
לבחון את כל הבעיות ואז רובן מצטמקות לגודל של ראש סיכה.
במצב של דינאמיקה שלילית, כל דבר שהזולת בריב או בסכסוך יעשה -
יזכה לביקורת ממני ולהיפך. והנה מעשה פלא, ברגע שהשניים
משלימים, מעשיהם כבר לא מעוררים את אותה התרעומת, למרות שהם
ממשיכים לעשות את אותם הדברים שכה הכעיסו קודם.  
הדבר הכי הרסני זה לא מה בן אדם אלף עושה, או מה בן אדם בית לא
עושה. הדבר הכי הרסני זו דינאמיקה שלילית שמתמשכת לאורך זמן.
דרך הפריזמה של הדינאמיקה השלילית - הזולת תמיד נתפס כשטן
בהתגלמותו.

6.10.2005
גבריאל רעם