מוקדש לאלעד השפיץ

יום ג'  27.6.1999
- 3:20 לפנות בוקר.

הרגתי עוד שלושה, הרביעי שכב על הקרקע, גוסס ומוצף
בדם של עצמו. יריתי בו 6 כדורים ושקלתי אם לחתוך לו את הגרון,
אבל לא. שיסבול עוד ושילך מהעולם הזה בידיעה שאיתי לא
מתעסקים. עזבתי את הגופות הארורות ההן בשקט וצעדתי לכיוון
המשימה הבאה שלי.
נכנסתי לפאב, הסובבים אותי המשיכו להתעסק בשלהם, מתעלמים
מבגדיי המוכתמים בדם. האקדח שלי בצבץ מתוך כיסי וידי
הייתה מוכנה לשלוף אותו בכל עת.
4 זוגות עיניים הביטו בי עכשיו, אני מריח צרות וצרות זה השם
השני שלי. המשכתי לצעוד, מתעלם, לא מסתכל לצדדים,
אבל כולי מרוכז, מחכה לתזוזה.
נשמעה צרחה לפתע ואני כאילו מתעורר מחלום רע,
שלפתי את האקדח והתחלתי לירות. אני לא יודע כמה אנשים חפים
מפשע חיסלתי , אבל הצרחות המצמררות גרמו לי לנקיפות מצפון.
עוד אנשים יכנסו לרשימה שלי, הרשימה של כל האנשים שאני הורג.
המקום שמם לאחר כמה דקות, וניתן להבין מכך שכולם או שמתו או
שברחו.
נכנסתי לדלת אחורית וישר התחילו היריות. קרב עקוב מדם התרחש
בחדר, כדור פגע בי ועוד כדור אחריו, לאט לאט התחלתי לאבד את
ההכרה. תפסתי מחסה מאחורי שולחן והשתמשתי בחבילה של עזרה
ראשונה שלקחתי איתי למקרים כאלו, ישר הרגשתי יותר טוב. חזרתי
לקרב, עוד אחד חוסל ועוד אחד חוסל, ועוד חדר שומם מלא גופות
מקיזות דם. התחלתי לחפש דרך מוצא, רצתי לפה רצתי לשם, אספתי
בדרך אקדחים מהאנשים שהרגתי. יצאתי לגמרי מהפאב, בחוץ חיכו לי
עוד אנשים, הם ירו בי בהפתעה וגמרו אותי. לפני שנשמתי יצאה
והתחלתי לראות שחור שאלתי את עצמי אם הוא ייתן לי הזדמנות
נוספת , אבל הטמבל אפילו לא עשה save... עכשיו אני צריך להתחיל
הכל מהתחלה...