בלילה, בלילה, ראשי על הכר,
עיני עצומות - עוד יום עבר.
ואני מחכה, ליבי הולם בחזה -
על מה אחלום בלילה הזה?

אני עומדת על גשר - ואני כה לבד,
הגדה רחוקה. המעקה על יד.
תחתי שטה סירה ריקה.
מרחוק נשמעת שירה מתוקה.

ואני הולכת, מרחפת כמעט.
הרוח בשערי - אני נרעדת מעט.
כי שם על החוף בין הרבה אנשים -
ממתין לי זה שאהבה נפשי.

לאט אני מגיעה אל החוף.
הוא מלא וגדוש אנשים לבלי סוף.
"היכן אתה?" ליבי מתרונן
ואני מחפשת בין צעיר לזקן.

שמלתי מתרפרפת ברוח קלה.
בעיני עולה לו סימן שאלה.
בליבי דאגה מתחילה לגאות -
האם אינך כאן - בין כל הבריות?

כל כך הרבה אנשים - ואני מחפשת אחד.
מחפשת את זה שאת ליבי לכד.
ונראה שעל החוף נהנה כל העולם -
מתי כבר אשמח גם אני עם כולם?

ופתאום נעלמו כל איש ואישה.
פתאום - מכולם - נותרת רק אתה.
ופתאום נמוגו כל הספקות שבלב -
אתה כאן - ונעלם כל כאב,
ויחד צעדנו אתה ואני
אוחזים יד ביד, אחד ליד השני.

ואז הגיע בוקר ופקחתי העיניים.
מולי ראיתי את תכלת השמיים.
ואושר הרגשתי ולבי כה נפעם -
כי זו המציאות - מעתה ועד עולם!