את כוחותייך
לא הכרתי,
ראיתיך תמיד
כשממה בזויה.
כבויה,
שרויה בתוך עצמה,
מתאבלת
מהבראך
על הקללה.
את צואתי
את מכסה,
ודם שחוט
ודם נשחט,
וסודותי
נכנסו עמוק לקרבייך,
ודמעותיי
ממלאים צערך.
ואת דרכי
ובך בחרתי
וארשתיך לי באמונה,
בשקט שבך
שיודע הכל
בעומק.
ובסוף ימי
כשארגב ברגבייך-
יחלו ימייך
תופר שתיקתך,
אז אבין,
כמה אוהב אני
את בוראך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.