פסל ערום
כורע על ברכיו,
ידיו מונפות
עשוי מאבן קשה.
צועק-
"א-ל-י, א-ל-י"
ולא מוכן להמשיך.
מרגיש חסר
חלול בפנים,
אך קול לא יוצא
"א-ל-י, א-ל-י".
מחפש בטבע,
אלוהי ההרים
די לי בך.
אך גם שם
זועק
"א-ל-י, א-ל-י"
ולא ממשיך.
אלוהים שלו הוא
במאי ומפיק
מכונת הסרטה
או סרט צילום
ויצעק, ויזעק,
"א-ל-י, א-ל-י"
אך הסרט אילם.
אלוהים שלי
מגעיל אותו.
הוא מכונת הדפסה
לשטרות ונרות,
הוא קבר גדול
ואבק משרפות,
הוא מלחמת עולם
ועוד מלחמות,
הוא צייד אימתני
של נפשות אומללות..
ואינו רוצה לצעוק,
אולי יגיד-
"א-ל-י, א-ל-י"
ולא יסף.
והאל,
מסתכל,
ודומע. |
