שני פרצופים למלאך

מילים ולחן - גלעד זלוף


אל תשכח,
שני פרצופים למלאך,
שני פרצופים,
היא כבר לא נשארת,

שב תשכח,
שני פרצופים למלאך,
נחשפת עתה
היא כבר לא חוזרת,

הזמן נגמר היא לא גומרת,
נקמה קצת מיותרת,
מתפוגגת אך חודרת.


מבין השיחים שפגשת בם שוב,
פני נחלה מנחמות,
מעלות זיכרונות משכרים,
אחרי נדרת לשם לא אשוב,
רוצה להותיר מאחור,
להיות, זה יסגור,
אך כתם של שקר,
מובלט מתגבר,
כל מה שיפה בה פתאום התעוור
ממלאך לשטן מתבונן בפליאה,
איך הגבול כל כך דק,
בין אהבה לשנאה.