מה עושים שנהיה כבר מאוחר ואת הדרך לא מוצאים
מה עושים כשרוצים להגיע אבל לא ממש יודעים,
את האהבה הלא קרויה איך לגופנו מספקים
ואת ההבטחה שנתנו, איך בימים הריקים לא מפרים.
ובלילות בין השמשות פורחת לי השינה
ואני לא מצליח גם כשהגשם מטפטף לראשונה,
להתגבר על המבוכה שהביא רגע של אהבה
גם אם אנסה ונשארה בי מעט אמונה.
הרי עולם גדול שוכן לו בחוץ למעני
ולמרות שהוא מתעתע בי, אני יודע מה בלבי,
גם בדקות השקטות של הלילה שנדמות כרגועות
מסתתרות להן חידות שלא יפתרו את כל השאלות.
וגם אם נראה שאפשר למצוא באור פתרונות
יש לחפור עמוק ולחטט בין כל הזיכרונות,
בין קצה אחד של מענה לקצהו המתכסה
קושרים את הידיים חזק, מבלי שזה ירפה,
מקווים שהלב הפצוע יתאחה
ומנוחה בימינו בזאת לכל תמצא.