דומיה,
שקט,
את שותקת.
למה?
למה את לא מדברת?

למה?
למה את לא מגיבה לסימנים?
אני מגשש ומסמן לך
ואת רק, כאילו כובשת את היצרים,
ומורידה את הראש
ומסיטה הצידה את הפנים.

אני רוצה
אך לא מצליח לפצות פה.
לא מספיק לדבר איתך,
על זה.
רק על דברים שבשגרה,
וזה קשה.

אולי תפני לי קצת זמן?
נוכל לשבת ולדבר.
אני אוכל לספר לך את מה שאני
כל כך הרבה זמן שומר.
ואני אוכל להגיד לך ישירות,
את המועקות והבעיות.

אולי גם אח"כ תביני בסוף,
שיש לי כוונות וזה לא סוד.
אני רוצה אותך.
עד עכשיו לא הבנת עדיין,
הגיע הזמן לספר לך,
שתחשבי על זה בינתיים.

ובסוף כשזו תגמר, הפגישה,
אוכל לנשק אותך,
ולהגיד לך בלחישה, שאני
אוהב אותך.