אחרי שסיימנו את ארוחת החג, נשכבתי חזרה על מיטת הברזל מנסה
לשחזר בראש את הארועים של אותו לילה שחור...
מנסה ולא מצליח להבין מה יכול לגרום לבן אדם, נבלה או בהמה ככל
שיהיה ללכת ולהעליל שקר כה נבזי על משהו אחר, מנסה ולא מוצא
פתרון. גם אם היה לרונית רצון לסחוט כסף לדוגמא, אחרי ששמעה
שחבר שלי סיפר לה על מצבו הכלכלי הטוב, הרי זו לא סיבה מספיק
טובה כדי להאשים אותו באונס.
האם יכול להיות שהחשש שלה מכניסה להריון יגרום לה להתלונן?
המחשבות לא עוצרות אפילו לא לרגע.
אוי, הבטן, כמה שהבטן שורפת ואני לא מבין למה. אולי הלחץ, השוק
וההלם גורמים לתופעה מהסוג הזה... הלב גם הוא לא רוצה להרגע
השעות חולפות, אני מציץ בשעון ורואה שהשעה כבר 02:20 בלילה,
ובחדר עדיין חלק מהאנשים מדברים. החלטתי לכתוב כמה מילים ביומן
הכלא המאולתר, הכותרת שמופיעה בו "שבוע בגיהנום":
"יום שני 02:20 בלילה 28/5/01, אני ער באמצע הלילה, יש מספר
אנשים שעדיין ערים, לא מצליחים לישון..."
אני כל הזמן חושש שמשהו יחשוד בי וישאל למה אני כותב כל מיני
דברים רק שלא יחשבו שאני משת"פ ויפגעו בי. נרדמתי... עוברות
כמה שעות, בבוקר כנראה לא היו צעקות השכמה מפני שזהו יום חג
השבועות, אני פותח את עיניי למשמע דיבורים קלים, הראייה
מטושטשות נראה לי כאילו אני בספינה ורצה לי המחשבה יייוווו...
איזה סיוט חלמתי בלילה, אני משפשף את עיניי כלא מאמין ורואה
שאני עדיין תקוע בתא המעצר. זה לא חלום, הסיוט הזה ממשי, אני
חי אותו ואין לי דרך לצאת מזה. התארגנות הבוקר שלי מצומצמת
מאוד, אין מברשת שיניים וגם לא משחה, גם אין לי מגבת להתקלח.
על מכונת גילוח או סכין גילוח אין מה לדבר שכן את אלה האחרונים
אסור להכניס לתא מעצר,
כשמשהו כבר רוצה להתגלח הוא צריך לבקש מהסוהר סכין חד פעמית
ומשחת גילוח (המשחה הזו עושה יותר נזק מאשר תועלת).
הגילוח כ"כ כואב שעדיף לא להתגלח. הסוהר התורן מגיע לדלת התאף
"מי זה נ' ?" הוא קורא, אני מרים את ידי.
"קח את השקיות האלה, אבי ושמוליק הביאו לך אותם"
"איפה הם?, אלה אח שלי וגיס", אני שואל בלחץ, מבין שהסוד נחשף
וכל המשפחה יודעת מהבלאגן.
"אי אפשר לקבל אורחים, לא נתנו להם להכנס, אין ביקורים!", אמר
הסוהר. כל כך הצטערתי ויחד עם זאת כעסתי על הסוהר שרציתי
להתפרץ, אבל כמובן שתקתי, במעצר יש כל כך הרבה הזדמנויות לעשות
טעויות שיכולות לסבך אותי ולהדק את החבל סביב צווארי.
כאב לי מאוד שלא נתנו לנו להפגש, אחרי שהם באו מרחוק ונסעו
שעתיים כדי לראות מה קורה איתי.
בשקיות שהביאו לי היה שוב ציוד חיוני ביותר להשרדות בכלוב
המגעיל הזה. חולפות השעות, בשעת צהריים מאוחרת מכניסים אדם
למעצר,
איש גבוה ורזה בעל חזות רוסית בקושי דובר עברית, האיש הולך
סחור סחור בחדר ולא נעצר לרגע, (יש תופעה בתאי מעצר וכלא,
שאנשים הולכים בחדר ללא הרף, גם הלחץ מהמצב, וגם חוסר התנועה
של הגוף כנראה גורמים לזה).
הערב יורד והאיש (אולג שמו) מתחיל לספר את הסיפור הבא:
"תקשיבו, משהו מאוד רע הולך לקרות היום בשתים עשרה בלילה...
כדאי לכולם לנסות ולברוח מכאן", אמר אולג בנימה רצינית.
"יש כמה אנשים שהשתילו לי משדר בתוך השן", אמר מראה לנו את
השן.
"הם הולכים להפציץ את תא המעצר בטיל בחצות", אמר.
אנשי החדר הבינו שכנראה משהו לא בסדר עם אולג, אבל היו שם מי
שזרמו עם הסיפור שלו, והציעו לו לנסות ולארגן בריחה מהתא.
השעה 21:00 אולג מנסה פתרון אחרון לפני נסיון הבריחה, הבנאדם
פותח את הפה ומנסה לעקור לעצמו את השן על פינת הברזל של מיטת
הקומתיים, הוא ממשיך לעשות זאת גם אחרי שהוא נפצע בפיו ובשפה
עד שהוא נרגע מהרעיון באיזשהו שלב...
המחזה היה מזוויע, אבל חוק נוסף בכלא הוא: "לא להתעסק עם מי
שאתה לא מכיר", לא להכנס לעיניינים שאתה לא יודע איך תצא מהם.
תוכניתו של אולג לבריחה מוכנה, אולג מתחבא אחרי הקיר הסמוך
לדלת הסורגים, הוא קורא לסוהר התורן ואומר שמשהו לא מרגיש טוב
בתא,
אולג מוכן עם 2 שקיות ציוד בידיו...
הסוהר מגיע ופותח את דלת התא...
אולג מיהר יותר מידי ולפני שהסוהר ממש נכנס הוא קפץ על הסוהר
בניסיון לצאת מהתא, הסוהר השתלט מהר על המצב, דחף את אולג
פנימה וסגר את הדלת תוך שהוא מקלל קללות איומות.
(הסוהר הזה, עבוד שמו, איש דרוזי עוד יתברר כסוהר הכי אנושי
מבין כל הסוהרים המגעילים שהיו במעצר)
אולג מבין שהוא נכשל...
עוברות כמה דקות ועבוד מגיע שוב לתא, פותח אותו ונכנס לעבר
אולג
"אתה ניסית להתעסק איתי", אומר לו עבוד ונותן לו סטירה כ"כ
חזקה לפנים שאני נכנסתי לשוק מהמצב הזה.
הוא עוד אמר לו שהוא עוד לא סיים איתו והוא יטפל בו, ולשאר אמר
שמעכשיו אין הנחות! הדלת לא תיפתח אלא אם יש שני סוהרים בחוץ
(עבוד היה עושה קצת ויתורים לאנשים, ברחמנותו מוציא אותם
לפעמים לטלפון וכו`)" מעכשיו החיים שלכם יהיו קשים", אמר ויצא
מהתא.
נו, רק את זה אנחנו צריכים... חשבתי לעצמי דואג מהעתיד לקרות
בתא. אולג היה רק אות הפתיחה לארועים המוזרים והאנשים המפחידים
שאני הולך לפגוש במעצר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.