הסיפור שלנו הוא לא אגדה רגילה. ממש לא.
נתחיל בזה, שלמלך לא היו שלושה ילדים, היו לו שניים- בת ובן.
המלך לא ממש אהב את הילדים שלו, ממש לא.
הוא, למען האמת, התבייש בהם.
הם נגדו את כל הנורמות והחוקים של הממלכה שלו.
הבת, לבת היו התקפות זעם מתפרצות. בממלכה ההיא, כל אחד שהיו לו
כאלו התקפות, הוגלה מהממלכה.
אבל אף אחד לא ידע שיש לה התקפות כאלו, אף אחד מלבד משפחתה.
שלא כמו באגדות אחרות, בסיפור שלנו אין משפחה ענקית ומאושרת.
כל המשפחה היא סך הכל הנסיכה, אחיה והמלך, והם לא מי יודע מה
היו מאושרים.
לבת, המלך לא יכל להוריש את הממלכה, הוא הרי התבייש בה,
זוכרים?
אבל מצד שני, גם הבן נגד את  חוקי הממלכה... לפני שבועיים הוא
סיפר את זה למלך, והמלך כמעט חטף התקף לב...
"הומו?!?! אתה הומו?!?! איך אתה לא מתבייש?" צעק על בנו
"אבל אבא.. זה לא בכוונה אתה יודע, זה קורה"
"קורה.. בטח קורה... כל השנים האלה הוצאתי להורג כל מי שהוא
הומו ועכשיו אתה אומר לי שאתה הומו, אתה לא מתבייש?!"
הנסיך גיחך... אבא שלו לא הוציא להורג את כל ההומואים- הוא לא
הוציא להורג את פנטי, שהיה חברו של הנסיך.
פנטי, שלא כמו בסיפורים אחרים, לא גר בבקתה באמצע היער.
למען האמת, פנטי גר במרכז הממלכה- בעיר שקוראים לה בלובוניה.
והייתה מרוחקת מביתו של הנסיך כחצי שעה נסיעה בוולוו החדשה
שקנה המלך לבנו, לפני שהוא שמע על היותו הומו.
ובכן, נחזור לסיפורנו, האב לא ידע למי להוריש את הממלכה, אז
הוא, שלא כמו בסיפורים אחרים, בהם נותנים לנסיכים משימות וכל
הבולשיט, חיפש אישה לעשות איתה ילד, שירש את הממלכה במותו
(המלך שכח, כנראה, שהוא בן 79).

ובכן, כאן יכולתי לעצור את הסיפור ולהגיד שהמלך התאהב בגבר,
הבין את בנו, הוריד את האיסור לאהוב גברים והנסיך ירש את
הממלכה... אבל אני לא אגיד את זה. לא, זה לא הסיפור שלנו.

אשת המלך החדשה, שלא כמו בסיפורי פיות אחרים, הייתה די מכוערת
למען האמת.
אי אפשר להגיד שהילדים של המלך אהבו אותה.
הנסיכה, כששמעה שהם מתחתנים, התחילה להתפרץ ולצרוח:
"אני לא מוכנה לזזזזזזזזה!!!! זה ברור? לא מוכנה לזה!"
למזלו של המלך, אשתו לעתיד לא הייתה אותה שעה בארמון, אחרת לכו
תדעו אם היא עדיין הייתה אישתו לעתיד...

ובכן, המלכה החדשה נכנסה להריון, ולמלך נולדו תאומים.
המלך כעת שוב היה צריך לבחור למי להוריש את הממלכה, אבל לפחות
הוא ידע שזה לא יהיה לבתו ה"מתפרצת" או לבנו ההומו.
הילדים שבהם המלך התבייש.

השנים עברו, ולא כמו בסיפורים אחרים, המלך לא מת (המלך שלנו
עמיד במיוחד).
אחד מתאומי המלך הדרדר לסמים, והמלך, כמו תמיד, התבייש.
השני הפך להיות מנהל קזינו, דבר ש(כמו כל שאר הדברים בעולם) לא
היה חוקי באותה הממלכה. אבל אין מה לדאוג לממלכה המסכנה, כי
למלך נולדו עוד חמישה ילדים באותה תקופה.

בסיום סיפורנו, שלא כמו באגדות אחרות, אף אחד לא חי באושר
ועושר.
הבת, שהמלך לא רצה שאשתו תראה את התפרצויות הזעם שלה, כלואה
בקומה ה 64 של הארמון (שלא תבינו אותי לא נכון, זה קומה גדולה,
אבל... בכל זאת).
הבן, עבר לגור עם פנטי (המלך מתרץ את זה ב"הוא עוזר לו
בלימודים") בבלובוניה, והם חיים באושר ועוני.
אשת המלך נשארה מכוערת כמו שהייתה כשפגשנו אותה לראשונה.
התאום הראשון, עבר לסמים קשים.
השני החליף בדיוק אתמול חבילות קלפים לכל הקזינו.
ומי ירש בסוף את הממלכה?  לא, זה לא בסיפור שלנו. ממש לא.