כל שעה שעוברת, דוחקת בי יותר ויותר
כל שעה שנותרת, זיכרון את סימנו חותם
שעה אחר שעה זוחלת, מסרבת את מותי לקרב
שעה אחר שעה דוהרת, מפחדת שאוכל לסרב
מרופט, אבוד, כולו משומש
שרוט, חתוך, כמעט ולא חש
אין דבר היוכל לרפאו, להסית את הכאב
שום תקווה שבעולם לא תחדש לב סובל, אוהב
לא רוצה יותר בזמן, את חושיי הוא מטריף
לא זז, דוהר מהר, את שגעוני הוא מחריף
לו יכולתי לשעה לעצור בעדו מלרוץ, לדחוק
לו יכולתי להירגע, להביט, קצת לצחוק
כל שעה שעוברת, דוחקת בי יותר ויותר
כל שעה שנותרת, זיכרון את סימנו חותם
שעה אחר שעה זוחלת, מסרבת את מותי לקרב
שעה אחר שעה דוהרת, מפחדת שאוכל לסרב
ובינתיים, בזמן שאני כותבת,
הזמן, לכשעצמו, ממשיך לעבור
ואני, עודני אוהבת
מחכה שהזמן
יעבור?
יעצור? |
