|
היא מאבדת את עצמה בתוך
ים של דמעות
שתיקות מעיקות
אהבות אבודות.
קופאת, כמו קרח,
כמו כוכב שנפל,
כמו לא שלחה מעולם
מילה לחלל...
את הכאב, שמתחת לדמעות
לא יבין איש
ואולי אפילו לא
היא עצמה
כי פחד של ילדה אישה
הוא פחד שנוטע שורשים
בנשמה. |
|
|
הם קראו לי
סוציומאט בצבא,
סוציומאט! אז
כן, אני שונא את
כולם, ואוקי,
כששאלו על הדף
"הדבר שאני הכי
רוצה עכשיו"
כתבתי "לשכב עם
בחורה או לשתות
כוס קפה" אבל
קדימה, נו, אני
לא מזה מתאים
לחיל הים?
אני, בוכה בחשכה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.