|
לכל אורך הדרך הייתי אדיש
לכל אותן שפגשתי
אבל כשהגעתי, נפגשתי
נפגעתי ממך
כבר לא מצאתי דרך המשך
לא ממשיך בלעדייך
לא עוזב אותך פה
כשמתקשטות שוב פנייך
בחיוך, אז גופו
מצטמרר, מתערער
רעד בלתי נשלט
כי כנראה שזאת את
כנראה שזאת את
אז חשבתי אולי
לעצור, כך הרגשתי
וחזר בי רצון
שוב לכתוב את נלחש בי
ולא עשיתי זאת
זמן רב מדי
כי רק ראיתי תאפל
עד זרחת אל חיי
גם נשארתי ללילה
אין לאן להמשיך
עצמתי עיניים
גם רקיע החשיך
כעת רק נותר
למלא ראשי בחלל
אך את לא מרפה
אני מול ירח, זאב מיולל
לא ממשיך בלעדייך
לא עוזב אותך פה
כשמתקשטות שוב פנייך
בחיוך, אז גופו
מצטמרר, מתערער
רעד בלתי נשלט
כי כנראה שזאת את
כנראה שזאת את
כל זמזום שעולה בי -
מלמול מצטייר
בדמותך יפתי
הכל מסתדר
אנשים כה רבים
כתבו כבר עלייך
אז זה מכתב אחרון
חתום, עפר לרגלייך. |
|
|
הדף האחורי
שלום, חבל שאתה
לא בבית, אני
נאלץ להשאיר לך
הודעה בסלוגן,
רק רציתי להגיד
שאני בקומפלקס
התאומים ונראה
לי שנגמר להם
הטחינה, אז שתדע
לך שתמיד אהבתי
אותך, נכון זה
לא מערכת יחסים
נורמלית, אבל
הסלוגנין היו
משהו!
אז תודה ושלום
אני עובר
לעמבה.
יק טיבטי, לקוח
של פלאפל
התאומים
בגבעתיים,
מאוכזב מההומור
שלו, מהטחינה
שאזלה ומהדף
האחורי שלא
מחזיר צילצול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.